תשובות מאת הרב דוד שלום נקי שליט"א 
לשאול את הרב שאלה לחץ כאן
 

1  2  3  4  5   6

שאלה - #100717a

שם השואל/ת שלום חושן

שאלה? מצה בשאר ימות השנה לא בתוך הסעודה
תודה רבה לרב לתשובתו בקשר לברכת הגומל.  רצינו לשאול בנוסף האם אשה גם חייבת בברכת הגומל בבית הכנסת לפני עשרה אנשים בבית הכנסת? האם היא יכולה לעשות את זה בבית לפני בעלה? (כי אני נוסעת הרבה באמצע השבוע מבית שמש לרמת גן ותל אביב ובדרך כלל עושה ברכת הגומל כל שבת בבית הכנסת לפני  עשרה אנשים).

תשובה:

אשה

 

 

שאלה - #090717a

שם השואל/ת בתיה לוי

שאלה? ברכת הגומל
תודה רבה לרב לתשובתו בקשר לברכת הגומל.  רצינו לשאול בנוסף האם אשה גם חייבת בברכת הגומל בבית הכנסת לפני עשרה אנשים בבית הכנסת? האם היא יכולה לעשות את זה בבית לפני בעלה? (כי אני נוסעת הרבה באמצע השבוע מבית שמש לרמת גן ותל אביב ובדרך כלל עושה ברכת הגומל כל שבת בבית הכנסת לפני  עשרה אנשים).

תשובה:

אשה חייבת בברכת הגומל כדין האיש, שאין מברכים אלא בעשרה גברים למעלה מגיל ברמצוה.  וכל מקום שיש עשרה יכולים לברך ולא דוקא בבית הכנסת. ברכת הגומל מברכים על נסיעה מעיר לעיר במשך 72 דקות. והלוך וחזור באותו יום אפילו בלילה מצטרפים. ולכתחילה צריך לברכה בתוך שלשה ימים, ואם לא הפסיקו יברכו כמה שיותר מהר, ואין לזה הגבלה, אבל צריכים להזדרז.
 

שאלה - #090717b

שם השואל/ת שרית רחל
שאלה? שאלה בקשר לשבת
שלום כבוד הרב. תודה רבה על הספרים הנפלאים.  רציתי לשאול האם מותר לשטוף ענבים (או פירות אחרים) עם מסננת עם חורים בשבת? האם מותר להשתמש בכף גדולה עם חורים בשבת להוציא את הדג או החמין מהסיר? האם זה נקרא בורר? תודה רבה מראש.

תשובה:

לכבוד ה"ה שרית רחל תחי'
מסננת לשטיפת פירות - מותר לתת ענבים במסננת ולשוטפם במים. ואף שהמים יורדים דרך הנקבים, אין בזה בורר, כי המים אינם מעורבים עם הענבים. (מנוחת אהבה ב רנג)
 
לימון ברשת - חצי לימון העטוף ברשת דקה, כדי למנוע חדירת גרעינים בעת סחיטתו, אסור לסוחטו כך, שנחשב כבורר בכלי. [עיין בשלחן ערוך (סימן שיט סי"ג): כשמערים יין מהחבית לכלי, לא יתן בפי הכלי קשים וקסמים בחוזקה, שאין לך מסננת גדולה מזה].
 
מצקת מנוקבת - מרק שיש בו ירקות מעורבות, ואינו חפץ במרק אלא רק בירקות, לא יוציא במצקת המנוקבת את הירקות, שהרי זה נחשב כבורר בכלי, מאחר ומצקת זו מיועדת לברירה. אבל אם החתיכות גדולות וניכרות בפני עצמן, מותר להוציאן במצקת זו, כיון שאין ברירה ביבש הניכר בתוך הלח, וכמבואר להלן. וכמו כן, מותר לברור במצקת זו חתיכות בשר או דגים מהרוטב, מאחר ובדרך כלל הרוטב נאכל עם הבשר, הריהו כמין אחד שאין בו ברירה. (חזו"ע שבת ד רלא, רכו. ילקו"י שבת ג שו. מנוחת אהבה ב רנג)

שאלה - #090717c

שאלה? ברכת אשר יצר
כתוב את השאלה כאן: שלום לכבוד הרב. שמתי לב שיש כל מיני נוסחים לברכת אשר יצר. בקשר לנוסח עדות המזרח האם זה נכון להגיד" 
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה.

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים.

גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ,

שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם,

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, רוֹפֵא כָל-בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
 

יש סידורים ספרדים שכתוב בהם "אֵי אפשר" בניקוד צירי. מה נכון? וגם ראיתי שכתוב: במקום "אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת" - כתוב אחד עם דלת. אז מה נכון לנוסח עדות המזרח???? תודה רבה לרב.

תשובה:

לכבוד ה"ה  יעקב הי"ו
אין הבדל כל כך אם יאמר אי בחיריק או בצירה, אבל מנהגנו לומר בצירה, שכך נהג מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, וכן יאמר אחת בסגול.

 

שאלה - #180617b

שאלה: לכבוד הגאון הרב דוד שלום נקי שלום רב אדם שרוצה לקבל שבת מוקדם כשעה לפני השקיעה (וכמובן אחרי פלג מנחה) והוא מקבל עליו את השבת עם המזמורים והפיוט לכה דודי, כיצד ינהג בעניינים הבאים: החל ממתי בני ביתו ידיליקו נרות שבת? האם יברכו עליהם כרגיל? (בין אם בני ביתו מקבלים שבת מוקדם ובין אם לא) האם את תפילת ערבית של שבת יכול להתפלל לפני השקיעה עם כל הנוסח המלא של כל התפילה? האם יכול לעשות קידוש ולהתחיל בסעודה לפני השקיעה כסדר הרגיל כפי שעושה כל שבת? האם צריך לחזור ולקדש שוב על היין אחרי צאת הכוכבים כמו שחובה לקרוא קריאת שמע שוב אחרי צאת הכוכבים? האם חובה עליו לסעוד עד אחרי צאת הכוכבים? האם חייב לקרוא קריאת שמע מיד כשיש צאת הכוכבים אע"פ שהוא באמצע הסעודה? ובכלל האם יש עוד כללים שצריך לדעת בעניין זה? ועוד דבר: אם קיבל עליו שבת מוקדם ובא לביתו וראה כי עדיין לא התארגנו לסעודה והזמן מתארך וכבר הגיע הזמן סמוך לשקיעה/לצאת כוכבים ורק אז בני ביתו סיימו להתארגן לכבוד הסעודה. האם עדיף במקרה זה לחכות כמה דקות שיצאו הכוכבים ולקרוא קריאת שמע ורק אז להתחיל בקידוש ובסעודה? תודה רבה מראש לכבוד הרב על המענה, ומחילה שהרבתי בשאלות, פשוט לא מצאתי תשובות לזה בספר "השבת בהלכה ובאגדה" ובלי נדר אני רוצה לקבל פעם הבאה שבת מוקדמת לכן אני שואל. שבת שלום לכבודו.

תשובה:

לכבוד ה"ה נתן הי"ו

המקבל שבת מוקדם מפלג המנחה ומתפלל ערבית של שבת עם הציבור, אין בני ביתו נגררים אחריו. רק שיותר טוב שידיליקו נרות שבת קודם שיגיע לבית בברכה. ויעשה קידוש מיד בבואו לביתו ויתחיל בסעודה וחס ושלום לחזור ולקדש שוב על היין אחרי צאת הכוכבים, כי זו ברכה לבטלה שהרי הוא הוסיף מחול על הקודש. ורק קריאת שמע חוזר לקרוא שוב אחרי צאת הכוכבים לאחר הסעודה, כי אין זה קשור לתוספת מחול על הקודש אלא לזמן מציאות של לילה. 
וגם אם בא לביתו וראה שעדיין לא התארגנו והזמן התארך, אין חוב הלהמתין לצאת הכוכבים. 

שאלה - #180617a

שאלה: שלום כבוד הרב. רצינו לשאול בקשר לברכת הגומל. אני גרה בבית שמש. אם אני נוסעת מבני ברק לבית שמש האם אני חייבת בברכת הגומל? האם אני מוקבלת בזמן עד מתי אני יכולה להגיד בבית הכנסת לפני עשרה אנשים? תודה רבה לכבודו. 

תשובה:

לכבוד ה"ה בתיה לוי תחי'

ברכת הגומל מברכים על נסיעה מעיר לעיר במשך 72 דקות. והלוך וחזור באותו יום אפילו בלילה מצטרפים. ולכתחילה צריך לברכה בתוך שלשה ימים, ואם לא הפסיקו יברכו כמה שיותר מהר, ואין לזה הגבלה, אבל צריכים להזדרז.

 

שאלה -#1206172

שאלה: שלום כבוד הרב. בקשר לחלב נכרי. הרבה פעמים אני רואה בסופר שוקלדים עם חלב נכרי. האם מותר על פי ההלכה? 

תשובה:

לכבוד ה"ה דפנה תחי'
יש לשים לב להבדל בין חלב נכרי שאותו חז"ל אסרו, לבין אבקת חלב נכרי, האבקה היא מותרת באכילה ללא חשש, וכמבואר בקצרה בחוברת "כשרות המטבח בהלכה ובאגדה", ומי שאוהב חומרות ודרכו להחמיר בכל דבר לחשוש לכל הדעות שלא יאכל, אבל הדין הוא שמותר לאכול שוקולד וכיוצא בזה עם אבקת חלב נכרי. וכאמור, כל זה לגבי אבקת חלב, אבל חלב נכרי ברור שאסור.

 

 

שאלה -#1206171

שאלה: כתוב את השאלה כאן: כתב השולחן ערוך בסימן נו שבעושה שלום שיש בקדיש ילך שלוש צעדים אחורה. ראיתי בספר מנהגי ג'רבא שהדין כך רק בקדיש תתקבל. הדבר הביא אותי לעיין בבית יוסף בנושא זה, כי בישיבה( ישיבת ההסדר קרני שומרון) למדנו שעל מנת להבין את השולחן ערוך כראוי חייב לראות בית יוסף. ושם ציטט את אשר כתב בשולחן ערוך. אך שם הביא מקור: והוא תרומת הדשן יג. הסתכלתי שם במקור, ושם כתב רק על תתקבל שצריך לפסוע ג' פסיעות. וכך גם כתב כף החיים רק תתקבל פוסע אחורה. וכתב שזה גם דעת השולחן ערוך שהרי המקור שלו להלכה זה תרומת הדשן. ועוד הוסיף שהשולחן ערוך לא כתב במפורש כך כי זה ברור לכל שרק בתתקבל צריך פסיעה. וכך גם כתב הרב רקח של לוב והובא בסידור עוד אבינו חי בשמו. וכך גם דעת הבן איש חי ואז עולה לי שאלה איך ילקוט יוסף וגם הרב עובדייה זצ"ל פסקו ללכת לאחור שלוש פסיעות בכל קדיש. וגם הרב אליעזר מלמד רב הישוב הר ברכה כתב בפניני הלכהתפילה בעמוד 350 בהערה 12 כתב שהרב עובדייה מחזק את דעת השו"ע שצריך לפסוע לאחור בכל הקדישים. אבל השולחן ערוך כתב על סמך הבית יוסף שהרי הוא קיצור הבית יוסף. והבית יוסף הביא כמקור להלכה שלו את התרומת הדשן שפסק רק בתתקבל לפסוע. ולא הביא מקור נוסף בבית יוסף שעליו הוא מסתמך בפסיקות.אם כן איך יכול להיות שצריך פסיעה לאחור בכל הקדישים ? , והאם בכל אופן כיוון חלוקת המנהגים אפשר לנהוג כפי שנהגנו עד היום כמו כף החיים הבן איש חי ועוד ? תודה רבה מראש

תשובה:

לכבוד ה"ה שלום הי"ו

ראשית, מרן הבית יוסף דיבר על כל קדיש ולא הזכיר מילה אחת מקדיש תתקבל. רק שהביא את תרומת הדשן לגבי אימתי יפסע קודם עושה שלום או ביחד. ואף אם תדייק היטב תראה ותווכח שאין הכרח כלל מלשון התרומת הדשן, שדוקא בקדיש תתקבל פוסעים שלוש פסיעות, רק הראיה שהביא מתפילה ואת זה דימה לקדיש ודו"ק.  ומה שהקשית על מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, פלא עליך שלא פתחת שו"ת יביע אומר או"ח חלק ה סימן ט שכתב, תשובה שלימה על זה ושכן כתבו הרדב"ז, ערך השלחן, שלמי תודה, דברי מרדכי כרמי, פה אליהו חמוי, קרית חנה דוד, מהר"ש טייב, שמחת כהן, מעט מים, הגר"ח פלאג'י, טהרת המים ועוד. ואם אין לך ביע אומר, מן הסתם לפחות יש לך חוברת סדר היום בהלכה ובאגדה ושם הובא המקור לזה.

 

 

שאלה -#2110617

שאלה: האם יש ענין בנישוק ידי האבא והאמא, כי ראינו אצל משפחות רבות שלא נהגו בזה, ורק מנשקים בפנים? (אליעזר אטדגי הי"ו)

תשובה:

בכל הזדמנות שהיא, יש ענין לנשק את ידי ההורים ולקבל את ברכתם. וטוב שירגילו ההורים את בניהם ובנותיהם בזה, שלבד ממה שמקיימים את מצות כיבוד אב ואם, זוכים גם בנשיקה זו לדברים גדולים ומעלות גדולות של שפע גשמי ורוחני.
 
ומכל מקום, חשיבות יתירה ישנה בנשיקת ידי ההורים בשבת קודש. ועל דרך הסוד, מעלה גדולה יותר יש בנישוק ידי האם, כמבואר בדברי רבנו האר"י ז"ל, והוא עצמו היה נוהג ללכת לנשק ידי אמו הרבנית שרה ע"ה, בכל ערב שבת. וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י, שבברכה זו מבטלים ההורים את הקפדתם על ילדיהם שעלולה להזיק להם, אם הקפידו עליהם במשך השבוע כאשר לא נהגו עמהם בכבוד. וגם הרב יעב"ץ כתב, המנהג לברך את הילדים בליל שבת, שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים, כיון שאין בכוחם להמשיך את השפע במעשיהם מחמת קטנותם, אבל על ידי הגדול יורד השפע ונאחז בקטנים ביותר, כיון שעדיין לא טעמו טעם חטא. ומכל מקום גם הבנים הגדולים יקבלו ברכה מאבותיהם. ע"כ.
 
ומסופר על הגאון רבי ישועה בסיס זצ"ל, רבה של תוניס, שהיה נוהג לסור לבית אמו בכל ליל שבת, בשובו מבית הכנסת, ולנשק ידיה לברכה. והנה ליל שבת אחד, בשלהי חודש טבת, יצא הרב מבית הכנסת אל רוחות הזעף ומטרות העוז. גונן על ראשו במצנפתו, ומיהר את צעדיו. בהגיעו אל הבית הטה אוזנו, ולא שמע את התכונה הרגילה של עריכת השולחן וסידורו. אמר לנפשו: יתכן שאמי נחה מעט, נרדמה מעמל יומה. ואם כן, אולי פתיחת הדלת תעיר אותה. עמד בחצר, והגשמים ממשיכים לרדת בזעף, ורוחות עזות מנשבות. וכך עמד, עד ששמע את אמו מסתובבת בבית, ואז נכנס בדחילו ורחימו, כולו נוטף מים, לנשק את ידה.
 
על כן, בגמר התפילה בשבת, לא ילחץ הבן יד לאביו כמו שלוחץ לחברו, אלא ינשק את ידו בברכת 'שבת שלום', וטוב שאביו גם יברכו.
 
מספרים על הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, המגיד הירושלמי המפורסם, שפעם בעת שמחה משפחתית פתח הרב פיו בחכמה, כשעשרות אנשים גומאים בצמא את דבריו. והנה פתאום באמצע הדברים, פסק רבי שלום משטף דיבורו - אמא מגיעה! הוא עזב את כולם ורץ... אמא מגיעה! בחרדת קודש ניגש אל אמו, התכופף ונטל את שתי כפות ידיה ונשק להן... אמא מגיעה!
 
שוב מעשה מחזק בעניין כיבוד הורים: אל ביתו של "בבא סאלי" זיע"א, הגיעו אם ובנה. הבן - כל הופעתו אומרת מרדנות נעורים, נראה שהובא לכאן למורת רוחו. והאם - ניכר עליה כי שבעת מרורים היא. כשהגיע תורם להיכנס אל הרב, הגישה האם פתק, ובו היא מבקשת: בני אינו סר למשמעתי, מתחצף ומתמרד. יאציל עליו הרב ברכה שיתחזק במצות כיבוד הורים.
 
קרא הרב את הפתק, והשתררה דממה. הבן כמו מחכה להיחלץ במהירות האפשרית מן המעמד המביך. יאמר הרב את תוכחתו וישחרר אותו החוצה...
 
אך לא, הרב אינו פונה בתוכחה. רק אנחה כאובה פורצת מגרונו, ופניו מביעות עצב רב. "אח...", לוחש הרב, "אילו היתה לי אמא"... דמעות זולגות מעיניו של הצדיק, והוא ממשיך: "אילו היתה לי אם - על כפים הייתי נושא אותה, ורוקד מרוב שמחה!"...
 
בכיו הטהור של הצדיק הרעיד את הלבבות. גם ליבו הקשוח והעיקש של הנער הפוחז - התרכך ונמס. הרהורי תשובה וחרטה ניכרו על פניו. ואז פנה אליו הצדיק בחיבה ואמר לו: "בוא נא בני, שב לימיני, ואספר לך סיפור". ישב הנער לידו, והצדיק סיפר:
 
בהיותנו צעירים, היה אבינו רבי מסעוד זצ"ל, חולה עד מאוד, וסבל ממכאובים קשים. אחי - רבי דוד, ה' יקום דמו, ואני - התאמצנו כמיטב יכולתנו לסעוד את אבינו החולה, לטפלו ולספק לו את צרכיו. מתוך כאביו, היה אבינו גונח גניחות של כאב, והדבר ציער אותנו מאוד. באחת הפעמים, כאשר רבו האנחות והגניחות, שאלו אחי רבי דוד: "אבא, למה אתה גונח כל כך?!"...
 
ענה אבינו ואמר: "עד לרגע זה היה לי יהלום זוהר ונוצץ, ועכשיו הועם זוהרו של היהלום!" כוונתו היתה כמובן לאחי הצדיק והיקר, שעתה נכשל באמירה שאיננה הולמת את מעלתו.
 
כאשר שמע אחי מילים אלו מפיו של אבינו, נחרד ונבהל. הוא החליט לגזור על עצמו גלות, ובמשך שנה שלימה הסתגר באחד מבתי הכנסת שבעיר, ישב ולמד שם בבדידות, כאילו היה מוחרם חלילה. כעבור שנה, שם פעמיו אל מושל העיר, שהיה אוהב ומעריץ מאוד את אבינו. הלה קיבלו במאור פנים, ושאל אותו למבוקשו. סיפר אחי למושל העיר את אשר קרה, וביקש ממנו כי יואיל לפנות אל אביו בבקשת סליחה בשמו, ולברר אם הוא סולח לו על אותה אמירה פסולה שיצאה מפיו לפני שנה!
 
המושל הנדהם נענה לבקשתו, והלך לרַצות את האב. ענה אבינו ואמר: "אכן, ידעתי כי יהלום זוהר הוא, ולא הועם זוהרו. לך אמור לו שאין בליבי עליו".
 
כששמע אחי את הדברים, מיהר מיד אל ביתנו. כשהגיע לפתח הבית כרע על ברכיו, וכך התקדם בכריעה עד למקום מושבו של האב. שם התחנן בבכיה: "אבי, אנא סלח לי. כטוב בעיניך עשה בי, מוכן אני למסור נפשי על מזבח רצונך!"
 
כך סיים הבבא סאלי את סיפורו, וכל הנוכחים השתוממו לשמע הסיפור המרעיש ששמעו זה עתה מ"כלי ראשון". עתה פנה הרב אל הנער, הניח ידיו על ראשו ואמר בחום אבהי: "אם תבטיח להיטיב את דרכך ולהקפיד בכבוד אמך, אברכך בכל הטובות והברכות! עליך להיות מאושר על כך שזכית, שיש באפשרותך לקיים מצוה כה יקרה, קיימנה אפוא בשלמות ובשמחה!"
 
ומחדרו של הרב יצא נער אחר לחלוטין.

 

שאלה -#1110617

שאלה: אני משתתף בכל יום בשיעור לימוד גמרא דף יומי, והנה שמעתי מרב אחד שאמר בשיעורו שאם אדם לא לומד הלכה למעשה בכל יום, אינו יוצא ידי חובת מצות תלמוד תורה, שאלתי היא, האם עלי לעזוב את השיעור בגמרא וללכת ללמוד שיעור בהלכה? (שרון לוי הי"ו)

תשובה:

ראשית, אין ספק כי לימוד 'הדף היומי' הוא נפלא עד מאוד, שבמעט זמן שאדם משקיע בכל יום, זוכה לגדול בתורה ולסיים את הש"ס, ולימוד זה אף מחייבו לימי שישי, שבתות ומועדים שהלימוד בהם נפלא ועצום עד מאוד. ומכל מקום חובה על כל לומדי הדף היומי להשקיע כל יום זמן נכבד ללימוד ההלכה, כדי שידעו את ההלכות למעשה ולא יכשלו באיסורים חס ושלום, כמבואר להלן בחשיבות לימוד ההלכה.
 
אמרו חז"ל (מסכת ברכות ח ע"א): מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ועל הפסוק: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב", דרשו חז"ל: אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה, יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. וביאר המהרש"א, שאוהב הקב"ה בתי מדרשות שלומדים בהם הלכה פסוקה [שהם כמו לשכת הגזית שהיו יושבים בהם חכמי הסנהדרין שהשכינה שורה עליהם ופוסקים הלכות לכל ישראל], יותר מבתי מדרשות שאין לומדים בהם הלכה פסוקה, שהרי אם אינו בקי בהלכה, כשול יכשל, כי "אין בּוּר ירא חטא, ולא עם הארץ - חסיד". ואמרו באבות דרבי נתן (פרק כט מ"ז): "כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, לא טעם טעם של חכמה. הוא היה אומר, כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, זה גיבור ואינו מזוין".
 
וכתב השפתי כהן (יורה דעה סימן רמו סק"ה): ישנם בעלי בתים הנוהגים ללמוד בכל יום תלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, ואינם לומדים בפוסקים. אבל האמת היא שצריכים ללמוד בספרי הפוסקים דיני התורה להלכה ולמעשה, שזהו שורש ועיקר לתורתנו, ואינם יוצאים ידי חובת מצות תלמוד תורה כלל בלימוד התלמוד, ולכן אם אינם לומדים אלא שלוש או ארבע שעות בכל יום, לא ילמדו גמרא בלבד.
 
גם הגאון רבנו זלמן כתב: אדם שאין לו פנאי הרבה, צריך שיהיה כל לימודו בלימוד הדינים המביאים לידי מעשה, שהם ההלכות הצריכות לכל אדם לדעת אותם, כדי לקיים את המצוות, ולהיזהר שלא להיכשל באיסורים חס ושלום. דהיינו בשולחן ערוך אורח חיים, ומעט יורה דעה, ומעט באבן העזר וחושן משפט, כל הלכה ברורה בטעמה על פי הבית יוסף. ובספר תשובה מאהבה כתב: זה השולחן אשר לפני ה' שמו נאה לו "שולחן ערוך - אורח חיים", אשר בו כל ההנהגות והדינים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ובו הלכות גדולות לשבת וברכות הנהנין ויתר ההלכות, ולא כאשר ראיתי מההמון שלומדים בכל יום דף גמרא, ואינם יודעים דיני ברכות הנהנין והלכות שבת.
 
על כן, אדם שזמנו מצומצם מאוד, יפנה זמנו קודם ללימוד הלכה למעשה, כדי שידע היאך לקיים את המצוות, ולא יכשל חס ושלום באיסורים, וכשיזכה להבין יותר בערכה של התורה, שאז כבר בודאי ימצא יותר זמן ללמוד בכל יום, יעסוק גם בלימוד הגמרא.
 
צא וראה מה כתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש: אי אפשר כלל במציאות שינצל האדם מאיסור שבת, אם לא ילמד כל הדינים על בוריים היטב. ומי שלא למד הלכות שבת פעמיים ושלוש לא יוכל להימלט שלא יקרה לו חילול שבת הן דאורייתא והן דרבנן. ומי גבר ימלט נפשו לומר, זך אני מפשע וחף אני מעוון בשמירת שבת אשר עונשה קשה למאוד, והפליגו מאוד בעונש זה. ואם כן מהראוי לשומרו כראוי וללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו הכל, וישנן עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, כי שכרו מרובה ומגן בפני הפורענות. ע"כ.
 
ובתנא דבי אליהו אמרו, כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ושאל הגאון רבי אליעזר יהודה ולדינברג זצ"ל, למה אמר אליהו הנביא מובטח לו שהוא "בן" העולם הבא, ולא מובטח לו שיש לו "חלק" לעולם הבא? אלא ישנו הבדל בין חלק לבן, 'חלק' - יש לכל ישראל, חוץ מכמה מעטים המפורטים במסכת סנהדרין. אבל 'בן' משמעות אחרת יש בה - קשר מיוחד לשכינה הקדושה כבן שהוא חלק מאביו. לבחינה כזאת, זוכה רק מי ששונה הלכות בכל יום, באשר אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ולכן מי שחשקה נפשו בעולם הזה להתקרב להקב"ה - לתוך ארבע אמותיו, הוא אשר יזכה שיחביאוֹ בצל ידו תחת כנפי השכינה גם לעתיד לבוא, ומובטח לו שהוא בבחינת בן העולם הבא. (שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן צג)
 
על כן, תחילה וראש על כל אדם ללמוד הלכה למעשה לבל יכשל חס ושלום באיסורים על ימין ועל שמאל. ואחר שתהיה לו בקיאות טובה לפחות בהלכות המעשיות והמצויות של ענייני ברכות, שבת, חגים טהרה, כשרות ועוד, אז יוכל גם ללמוד גמרא. אבל לא יתכן שילמד גמרא ובינתיים יחלל שבת כי לא למד ההלכות על בוריין.

 

שאלה -#2910517

שאלה: שלום כבוד הרב. אני גרושה עם כיסוי ראש בשידוך עם בחור חודשיים. אנו חרדיים. איך אני יכולה לדעת אם זה הבחור הנכון בשבילי? האם צריך להיות מאוהבים? איזה מידות לחפש בבחור? תודה רבה לכבודו.

תשובה:

לכבוד הגברת הנכבדה צילה לוי תחי'

בבחירת השידוך יש לבדוק ולברר על מדותיו של הבחור ויראת שמים שלו, כדי שבו תמצא הבחורה שקט ומנוחה ומרגוע לנפשה.
 
בבאור המילה "שידוך", כתב הר"ן (מסכת שבת ה ע"ב): שהוא לשון שקט ומנוחה, כמו שתירגם יונתן (שופטים ג יא): "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ", "וּשְׁדוֹכַת אַרְעָא", כך האשה באה למרגוע נפש ולשקט כשמשתדכת, וכמו שנאמר (רות א ט): "וּמְצֶאן מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ [בעלה]".

כמו כן יש לבדוק שהוא בעל מדות טובות, נוח לבריות ולא כעסן חס ושלום.
 
וכן יש לבדוק מה עם יראת שמים - ובהיות ולצערנו הרב, רבו מיני מכשירים טמאים כמו אייפונים למיניהם המלאים זוהמא ורפש וכל העבירות שבעולם, וישנם בחורים שנכשלו ונפתו להם, על כן, יש ליזהר בבחירת שידוך לוודות שהבחור ירא שמים אמיתי ללא שום חשש למכשיר טמא חס ושלום, שדברים אלו הורסים את הבית מכל וכל. וכמו כן ישימו לב שהבחור זהיר וממושמע לדעת תורה.
 
במקרים של שידוכים לבעלי תשובה יחסית טריים, שעדין לא נגמלו החתן או הכלה מהמכשיר הטמא, מאחר ועצם זה שזכו לעזוב את כל הבלי העולם הזה ולהתחיל לקיים את כל מצוות השם יתברך, הוא דבר גדול ועצום, שאי אפשר לצפות שבבת אחת ישנה האדם את כל אורח חייו, לכן יש לדבר בפגישות בגנות המכשיר הטמא ובפיסולו, ודי שיש רצון שבעזרת השם ישתנה הדבר לטובה.
 
הדברים הנ"ל של מידות ויראת שמים יש לברר עם חבריו ומכריו, ומן הסתם יש לו רב, כי בחור בלי רב זו בעיה גדולה מאוד, אם אין התבטלות של ממש לרב - לדעת תורה, זה מסוכן לבית, חייב שיהיה לו רב שהוא ממושמע אליו לכל אשר יאמר כי הוא זה, ואפשר לדבר עם הרב שלו לשאול אותו שאלות ולשמוע את האמת שבדברים, ועל הכל תפילה להקב"ה שלא נכלם ולא נכשל, חס ושלום.

בברכת התורה
דוד שלום נקי

 

 

שאלה -#290517

שאלה: אני מאוד אוהבת להכין מאכלי חלב, ומאחר ובחג השבועות יש מנהג ידוע שאוכלים מאכלי חלב, נהגתי לערוך לבני משפחתי סעודה חלבית עשירה וחגיגית מאוד בליל החג וגם למחרתו ביום. אולם הנהגה זו אינה מוצאת חן בעיני בעלי, רק שהוא מכבדני ושותק. השנה החלטתי לשאול את הרב, האם ישנה איזו בעיה בהנהגתי בזה מצד ההלכה או לא? (רעיה בראור תחי')

תשובה: מנהג ישראל קדושים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. ואחד מן הטעמים שנאמרו בזה, כי ביום זה קבלנו את התורה, והתורה נמשלה לחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך". ולכן גם נהגו עדות חלב יוצאי סוריה לאכול דבש ביום זה. וכל עדה תעשה כפי מנהגיה.
 
ואולם עלינו לדעת כי נאמר בתורה 'ושמחת בחגך', ולמדו חז"ל שאין שמחה אלא בבשר ויין. ולכן מצוה לאכול ביום טוב בשר בהמה דווקא, כדי לקיים מצות שמחה, שהרי לא מקיימים מצות שמחה בבשר עוף או דג וכיוצא בזה. ורק מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות, יכול לקיים מצות שמחה בבשר עוף.
 
ומאחר ועיקר מצות השמחה היא באכילת בשר ושתיית יין, על כן אותם שמקיימים את סעודת החג במאכלים ומשקים חלביים, אפילו מינים ממינים שונים חשובים ומשובחים, יש להבהיר להם שאינם נוהגים נכון על פי ההלכה, ועליהם לקיים את מנהג מאכלי חלב רק כתוספת לעיקר מצות השמחה בחג שאינה אלא בבשר ויין, ולא המנהג יהיה עיקר, והדין תפל.
 
ובפרט ביום הגדול והקדוש הזה שהוא יום "מתן תורה", אמרו חז"ל שצריך להרבות בו בסעודה יותר מכל חג אחר, וכמו שבאר רש"י (מסכת פסחים סח ע"ב) שבזה ששמח במאכל ומשתה כיאות, מראה שנוח ומקובל עליו יום זה לישראל שניתנה בו התורה. וכן היה מצווה האמורא הגדול רב יוסף לבני ביתו, להכין בשר עגל משולש ומשובח לכבוד חג השבועות, מה שלא ציווה בשום חג אחר לא בפסח ולא בסוכות. ונימק את דבריו, מאחר ואם לא היה היום הזה של מתן תורה, כמה יוסף יש בשוק, כלומר, לא היה הבדל בינו לבין שאר יוסף שבשוק, כי כל המעלה שזכה לה, היא ורק בזכות יום זה שניתנה בו תורה, והתורה שלמד היא שגידלה אותו והביאה אותו עד הלום.
 
על כן, הדרך הנכונה היא בחג, בין בלילה בין ביום לאכול מאכלי בשר משובחים מאוד להראות שמחתנו במתן תורה, ויש שנהגו לאכול בשר "לשון" דוקא, על שם הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך", ויש עוד טעמים לזה. ובפרט שמקיים בזה את דברי הרמב"ם (שבת פ"ל ה"ז, ויו"ט פ"ו הט"ז) שכתב: "וצריך לתקן תבשיל שמן ביותר".
 
ובבוקר לאחר שחוזרים האבא והבנים מבית הכנסת, יקדשו על היין, ויאכלו תחילה מאכלי חלב, מינים ממינים שונים ומגוונים. ואחר כך ישטפו את הפה ויאכלו משהו בינתיים, ואז יכולים לאכול בשר בהמה ויין.
 
ולחילופין יש נוהגים, מאחר ונשארו הגברים ערים כל הלילה ועסקו בתורה, על כן בבוא האבא מבית הכנסת מקדשים על היין ואוכלים רק מאכלי חלב, ואחר כך הולכים לישון, ולאחר שלוש או ארבע שעות, כשקמים, אוכלים מאכלי בשר כיד השם הטובה עליהם.
 
וכתב בשו"ת "אבי בעזרי", ומה שיש טוענים שהיום עושים מגבינות סעודה חשובה אף יותר מבשר, ולכן יש להתיר לעשות סעודת החג בגבינות אלו, אין להתחשב בטענות אלו. וכי יתכן שמישהו יעשה סעודת ליל הסדר במאכלי חלב? הרי בוז יבוזו לו ויחשב כמזלזל בכבוד המועד, ואם כן מה גרע חג השבועות מליל הסדר, ולמה לזלזל דוקא בחג השבועות שהפליגו בו חז"ל יותר משאר המועדים? יתירה מזאת, האם יעלה על הדעת שמישהו יערוך סעודת חתונה חלבית, שתהיה חשובה ככל שתהיה, עם גבינות חלומי ופיצות, ופשטידות ואטריות מוקפצות, הלוא חתונה כזו לא תהיה שם לא שמחה ולא דיצה, רק תהיה למשל ולשנינה. והרי חג השבועות הוא כעין נישואין עם התורה, כמו שנאמר "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", ודרשו חז"ל אל תיקרי מורשה אלא מאורשה, שאנחנו מאורשים לתורה. ועדותי זו נאמנה שכמה אנשים הביעו בפני את צערם על כך שנשותיהם הופכות את החג ל"חג חלבי", והרי הם מרגישים בזה פגיעה בכבוד החג, ורק משום השלום בית הם שותקים, ובאמת יש לחשוש בזה שלא יהיה בכלל המבזה את המועדות חס ושלום. עי"ש.
 
על כן, אין לשים לב לכל אותם חברות החלב שהפכו את החג הקדוש הזה "מתן תורה" ל"חג החלב והגבינות", על ידי פרסומי ענק להעשרת ממוניהם וכיסם. ואנשים משקיעים את מוחם בדברים בטלים אלו, ואט אט מאבדים את עיקר מטרת החג להתכונן אליו בריבוי עסק התורה, וכל שכן בו עצמו שבריבוי הלימוד שואב כוחות רוחניים ונעלים לכל השנה כולה.
 

 

שאלה -#170517

הדחת כלים בשבת

שאלה: משפחות גדולות שיש להם הרבה צלחות וסכו"ם לאחר האכילה בשבת, ופעמים גם שמבשלים בכמה סירים, והדבר גורם אי נוחות להשאיר את הכל כך במטבח לאחר הסעודה במשך כל היום, האם יש היתר שהוא להדיח את הכלים בשבת או שעלינו להשאירם למוצאי שבת דוקא? (מעין אליה תחי'. כרמיאל)

תשובה: ראשית נבהיר שדין הדחת כלים בשבת נובע מאיסור הכנה מחול לשבת, שאין מכבוד השבת שהיא תכין לחול, על כן אסרו חכמים לעשות בשבת דברים שאפשר לעשותם בחול, כשמטרתו לחסוך זמן בחול. וכגון לערוך ולסדר שולחנות וכסאות בשביל מסיבה שאמורה להיערך במוצאי שבת.
 
והנה, כלים שמשתמש בהם בשבת, ברור שמותר להדיחם כי לצורך השבת הוא, אבל כלים שלא צריך להשתמש בהם בשבת, אין להדיחם. אולם כוסות ושאר כלי שתיה מותר להדיחם כל היום, כיון שמצוי שאדם שותה ואולי יצטרך להם. אך אם ברור לו שלא ישתה בהם עוד, אין להדיחם.
 
כמו כן, אם יש לו מערכת כלים נוספת, ראוי שלא להדיח את הכלים, וישתמש במערכת הכלים הנוספת. אולם אם מפריע לו שיצטברו הרבה כלים במטבח במשך השבת, גם של סעודת הלילה וגם של סעודת הבוקר, מותר לכתחילה להדיחם לשימוש נוסף.
 
אם השתמשו בסעודה בהרבה צלחות, ולצורך הסעודה הבאה הוצרכו לפחות צלחות, כגון שבאו אורחים רק לליל שבת, או מסעודה שניה לסעודה שלישית שמצוי שמשתמשים בסעודה שלישית בפחות צלחות, מותר להדיח את כל הצלחות, ולא צריך לדקדק להדיח רק את הכמות הנצרכת.

קשה לו בעיניים
מי שאינו יכול לסבול אי ניקיון, וקשה לו לראות כלים לא נקיים במטבח, לכאורה אם הוא נוהג כך גם בימי החול שמדיח את כליו לאחר האכילה ולא משאירם בכיור ובשיש זמן רב, כי לא נוח לו שיישאר המקום כן, פשוט שמותר לו להדיחם, כי לצורך שבת הוא, אבל אם אינו נוהג כך בימי החול, למה שנתיר לו בשבת להדיח את כליו. אך מכל מקום נראה שבאמת אף אם הוא לא נוהג כך תמיד בחול, אם עתה הסדר והניקיון והדחת הכלים יעשו לו עונג שבת וישוב הדעת לראות את המטבח והשיש נקי, רשאי להדיח את הכלים, ובפרט כשהיום ארוך ולא נעים לו להשאיר ככה זמן רב, ובלבד שתהיה כוונתו אמיתית וטהורה לצורך השבת, ולא מן השפה ולחוץ כדי להרוויח שלא לטרוח במוצאי שבת, ודבר זה מסור ללבו של אדם מהי מטרתו באמת. כן מתבאר בחזון עובדיה (שבת ו עמוד קד) וכן מבואר בשו"ת הרי יהודה יוסף (חלק א סימן כז אות י).
 
שוב נדברתי בזה עם מורנו ורבנו הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבנו יצחק יוסף שליט"א, והשיב לי שאם נכנסים למטבח ויש בלגן מותר. אבל אם לא נכנסים למה להקל. ולפי זה כל שכן לפי המציאות היום שבבתים רבים המטבח ופינת האוכל הם יחד באותו חדר, והדבר מפריע ולא נוח לראות את כל המטבח, הכיור והשיש בצורה כזו, בודאי שמותר להדיח את הכלים.
 
והוא הדין אם מחמת הלכלוך של שאריות המאכלים באים זבובים ויתושים, או שבאו אליו אורחים ולא נעים לו שייראו ערימות של כלים מלוכלכים, רשאי להדיח את הכלים בשבת, שהרי זה נחשב צורך השבת.
 
במה מדיחים
מותר להדיח את הכלים באמה או במשחת כלים. ולא ישתמש בספוג וסקוטש מחשש סחיטה, אלא בננס מחומר סינטטי שאינו בולע.
 
שטיפת כוס הקידוש
מי שלא מפריע לו שישנן ערימות של כלים מלוכלכים ולכן אינו מדיחם בשבת, בכל זאת מותר לו לשטוף את כוס הקידוש במים בלבד ולהניחו בארון בשביל השבת הבאה. כי בנתינת מים לבד, אין זה נחשב מעשה של הכנה.
 
מניעת דיבוק שאריות
וכמו כן, מותר לו למלאת מים בגמר הסעודה בסירים ובצלחות, כדי למנוע מהם דיבוק השאריות, ובכך יקל לו במוצאי שבת לשטפם.
 
מותר להניח את כלי האכילה במכשיר 'מדיח כלים' בשבת, אך לא יסדר כל כלי וכלי במקומו, אלא יניחם ככל הבא לידו, ובמוצאי שבת יסדרם ורק אז יפעיל את המכשיר.

 

שאלה -#110517

 מצות קימה מפני ההורים.

שאלה: ראשית רציתי להודות לרב על התשובות המחכימות, ואני גאָה ושמחה לומר כי בכל סעודת ליל שבת, אני קוראת את השאלה בפני הורי היקרים וכל המשפחה, ותחילה אני מגרה אותם שינסו הם בעצמם לענות על השאלה, ורק לאחר מגוון נחמד של תשובות שונות, אני קוראת את התשובה שנכתבה, וכולנו נהנים ומחכימים.
 
בדרך אגב, מלפני כ-3 שנים שנחשפנו לחוברות של הרב "בהלכה ובאגדה", החכמנו הרבה בהלכות ובתובנות של כל חג וחג, ואין ספק שכיום החגים נראים אחרת לגמרי, יהי רצון שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות תורה ואחווה בישראל, ולהמשיך לזכות עוד ועוד את בני עירנו ואת כלל ישראל בהלכה ובהשקפה נכונה כפי שזכיתם לקבל ולינק שנים רבות ממרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, אמן.
 
בשבוע שעבר הרב כתב על מעלת מצות כיבוד אב ואם, ואני חייבת לציין שהדברים פעלו והתעוררנו כל בני המשפחה לחיזוק במצוה זו. אין ספק שהדברים פעלו אצל כל מי שקרא אותם, ובפרט בדור הזה שישנם הרבה צעירים שלצערנו הרב, לא כל כך נוהגים בכבוד עם הוריהם כיאות.
 
ועתה אשאל את שאלתי: שמעתי שיש מצוה לעמוד לכבוד ההורים כמו שעומדים כאשר נכנס רב לבית הכנסת, שאלתי, האם זו חובה גמורה לעמוד בפני ההורים או רק הידור ומעלה שאין חובה לעשותו, ואם כן, ממתי צריכים לעמוד ועד מתי? האם אפשר לכתוב קצת את פרטי הדינים בזה. (חופית אוחיון תחי').

תשובה: ראשית, תודה רבה על הברכות והחיזוק. רציתי להוסיף ששמעתי שישנם שתולשים את העמוד הזה מהעיתון, ותולים אותו ב"לוח המודעות" שבבית הכנסת או בעבודה כדי לזכות את הרבים, אשריהם ישראל.
 
[הבהרה, בכל פעם שנכתוב בדיני כיבוד הורים "הבן", הוא הדין לגבי "הבת", שאין הבדל בין הבן לבת בדינים אלו. וכן, בכל פעם שנכתוב להלן "האב", הוא הדין לגבי "האם".]
 
ולענין השאלה: בכל פעם כשהאבא או האמא נכנסים לבית או לחדר, ולכל מקום שהוא כגון, בנק, קופת חולים, משרד וכיוצא בזה, חובה גמורה על בניהם ובנותיהם לעמוד לכבודם. ואפילו מאה פעמים ביום.
 
גם אם הבן עוסק במצוה כגון שקורא קריאת שמע ונכנס אביו, חייב לעמוד לכבודו. והוא הדין אם נכנס האב בשעה שבנו מברך ברכת המזון או שאר ברכות. וכמו כן, בן שיושב ועוסק בתורה, והוריו נכנסו לחדרו, חייב לעמוד לכבודם, אך לא יפסיק מלימודו, אלא יעמוד וימשיך ללמוד. ואולם אם הוריו נכנסים ויוצאים הרבה, והקימה בכל פעם מפריעה לו בלימודו, יבקש מהוריו שימחלו לו שלא לעמוד, ואז אינו חייב לקום מפניהם, אך יהדר ויקום מעט מפניהם.
 
מאיזה מרחק צריכים לעמוד?
כל שרואה את הוריו אפילו בריחוק גדול מאוד, צריך לעמוד מפניהם. ולכן בן היושב באולם גדול, ורואה את אביו שנכנס מרחוק, חייב לעמוד לכבודו, אף שאביו אינו רואה אותו. ולא ישב עד שיתכסה מעיניו ולא יראהו.
 
והגם שבריחוק כזה גדול, לא ניכר כל כך שהוא עומד לכבוד אביו, מכל מקום כיון שמצות הקימה מפני ההורים, איננה בכלל מצות "כיבוד" אב ואם, אלא היא בכלל מצות "מורא" אב ואם, ומדין מורא, צריך לעמוד אפילו ממרחק גדול, וכמו אדם שרואה את המלך נכנס, אף שהוא נמצא במרחק גדול, בכל זאת הוא עומד מאימת המלך – "יראת כבוד", ואף אם ירצה לשבת, אינו יכול מרוב התרגשות והתפעלות, וכן גדול הדור שנכנס או רבו המובהק [שלמד ממנו רוב ההלכות למעשה], חייב לעמוד לו אפילו ממרחק, וכמו שהיינו זוכים לעמוד בעת שמרן זצוק"ל היה נכנס לשיעורו, אפילו אם היינו ממרחק, שהרי לא שייך לשבת בעת כזאת.
 
צורת העמידה
החיוב לעמוד מלוא קומתו, דהיינו שיעמוד על רגליו ממש, ולא כאותם הקופצים מעט ממקומם. ובעת שעומד, לא יסמוך את עצמו על משהו אחר, ורק אם קשה לו מעט, רשאי לסמוך את עצמו קצת, באופן שאם יינטל אותו הדבר, הוא לא יפול.
 
עד מתי צריך לעמוד?
יעמוד הבן, עד שישב אביו או עד שיתן לו רשות לשבת. ואולם, אם האב אינו יושב עכשיו, אלא נשאר עומד במקום מסוים כדי לעסוק באיזה ענין, רשאי הבן לשבת, שכיון שעמד האב שם להתעכב, הרי זה כמו שישב במקומו.
 
על כן, בן שאביו עולה להיות שליח צבור, צריך הבן לעמוד ברגע שאביו קם מכיסאו עד שמגיע לתיבה. ובגמר התפילה כשחוזר אביו למקומו, יעמוד עד שישב אביו. אך אינו צריך לעמוד כל זמן שאביו עומד בתיבה, מאחר ועתה קבע שם האב את מקומו. וכמו כן, כאשר האב עולה לספר תורה, צריך הבן לעמוד לכבודו, וישאר הבן עומד בכל זמן הקריאה, עד שיחזור אביו לשבת. ומנהג ישראל קדושים שבסיום העלייה לתורה שעלה האב, ניגש הבן אל אביו ומנשק את ידו, והאב מברכו.
 
אף על פי שאמרנו שכאשר האבא עומד במקום מסוים, הרי זה מקומו ורשאי הבן לשבת, ולכן אין צריך הבן לעמוד כל זמן שאביו עומד בתיבה, אם כן מדוע צריך הבן לעמוד בקריאת התורה במשך כל זמן שהאב עומד על יד ספר התורה? תירצו הפוסקים שנכון הדבר, ומן הדין היה די שהבן יעמוד בהליכת האב לתיבה ובחזרתו, אך מאחר ופשט המנהג לעמוד לכבוד האבא גם בעומדו על יד ספר התורה בקריאה, חייב הבן לעמוד, כי אם לא יעמוד, נראה כמזלזל בכבוד אביו, מאחר והיום כולם נוהגים לעמוד, והוא אינו עומד.
 
אם בגמר העלייה לתורה, נשאר האבא עדיין עומד בתיבה, כדי להמתין לעולה אחריו שיסיים את קריאתו, אין צריך הבן לעמוד בזמן הזה.
 
הורים שמתנגדים שבנם יעמוד להם, וטוענים שמצטערים הם בזה, לא יעמוד להם, שרצונו של אדם זהו כבודו. ואולם יש להסביר להם בנחת, שזו מצוה שהצטווינו עליה בתורה, וחבל שיפסידו את בנם ממצוה כה חשובה, וגם שכרה רב מאוד מאוד.

שאלה -#080517

 כיבוד אב ואם בהורים קשים.

שאלה: אני יודעת שיש מצוה בתורה לכבד את ההרים, שאלתי האם חובה היא לכבד את ההורים גם כשהם קשים ומפריעים? (הדס זרביב הי"ו).

תשובה: תשובה: כתב הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ו ה"א): "יזהר האדם מאוד בכבוד אביו ובכבוד אמו ובמוראם, שמצות עשה גדולה היא, עד כדי כך שהשווה אותם הקב"ה לכבודו ומוראו, שכשם שציוונו לכבדו ולירא ממנו יתברך, כך ציוונו לכבדם ולירא מהם".
 
ובאמת שאין גבול מסוים למצות כיבוד אב ואם, ולכן ירבה ככל שביכולתו לכבד את הוריו. ויזכה לאריכות ימים ושנים טובים בעולם הזה ובעולם הבא, ויצליח בכל ענייניו, וילדיו יכבדו אותו וייראו ממנו גם לעת זקנותו, ועוד ברכות והטבות מאת ה' יתברך.
 
וכמו כן, מצוה על כל אדם לנטוע בלבו חזק מאוד את אהבת הוריו, ויאהבם אהבה עזה, כי מלבד שהצטווינו בתורה לאהוב כל יהודי כנפשנו ומאודנו, שנאמר: ואהבת לרעך כמוך, מכל מקום באביו ואמו יש להיזהר בזה ביתר שאת, מאחר והשוותה התורה את כבודם לכבוד הקב"ה.
 
וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י: "הנה שמעתי כמה אנשים ריקים ופוחזים, שאינם מקיימים מצות כיבוד אב ואם, בטענה כוזבת, שזאת המצוה נאמרה רק כלפי אב ואם שהם נוחים ומראים חיבה לבניהם, ולא לגבי אב ואם שהם קפדנים, ומכניסים עצמם בכל דבר, ועושים מריבה עם בניהם, ומכבידים עליהם. וכל דבריהם הבל וריק, שאילו כן, לא היתה התורה צריכה להזהיר על כיבוד אב ואם, כי מאחר שהם הביאוהו לעולם וגידלוהו, האכילוהו, השקוהו והלבישוהו, עד כי גדל ונעשה חי הנושא את עצמו, כבר היה חייב לכבדם, כי אפילו אם היו אנשים זרים, היה חייב להחזיק להם טובה ולכבדם כל ימי חייו, משום הכרת הטוב אשר גמלו לו בימי נעוריו. וכבר אמרו חז"ל (משנת רבי אליעזר פרשה ז): "כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום". ועל כורחך שהוצרכה התורה להשמיענו שאפילו אב ואם קשוחים וקפדנים, וקשים במידותיהם וזר מעשיהם, אף על פי כן צריך לכבדם ולירא מהם יראת כבוד, וכל שכן שלא להתריס נגדם ולצערם". עכ"ד.
 
אשרי אדם שלוקח את הדברים לתשומת לבו, ונזהר בכבוד ומורא הוריו, ואם חס ושלום נכשל בעבר בכבודם או ציערם, יבקש מהם מחילה ויפייסם, ויקבל על עצמו להיזהר להבא שלא יכשל, וירבה בלימוד הלכות כיבוד אב ואם, ואשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ויזכה לאריכות ימים ושנים טובים, בעולם הזה ובעולם הבא.
 
וכתב בספר אור לציון (חכמה ומוסר רטז): "אין הקב"ה מנסה את האדם אלא כפי כוחותיו, ולכן אף שבדרך כלל הבחורים הם קצרי רוח וחסרי סבלנות, עד שמתחתנים וילדיהם מביאים אותם לידי סבלנות, אבל ידעו שאין ספק שאם לא היה ביכולתם לעמוד במצבים בהם הם נמצאים, לא היו מגיעים לידי כך". ע"כ.
 
ומכל מקום אם התנהגות ההורים ממש בלתי נסבלת, וחושש הבן/הבת שיחטא, טוב להתייעץ עם תלמיד חכם מורה הוראה, כי אולי במקרה זה עדיף שלא לגור עימם, כדי שלא יכשל. אך יבוא מידי פעם לבקרם, וישתדל לכבדם מתוך הוקרה והערכה רבה, כמו שמכבד לאדם חשוב ונכבד ומפורסם מאוד. ואפילו שלא ניכרות בהם מעלות טובות כל כך, עם כל זה יסתכל על שאר מעלותיהם הטובות, שאין לך אדם שאין בו מעלה טובה, וילמד עליהם זכות, ובזה יקל לו לכבדם בכבוד והדר, כציווי הבורא יתברך.
 
ברור שאין זה קל כל כך להגיע לדרגות אלו בכיבוד ההורים, אולם עלינו להשתדל לעבוד על עצמנו היטב היטב, מאחר וזהו רצונו של בורא עולם נותן התורה, ובדרך שאדם רוצה ללכת, מוליכים אותו, ובעזרת השם יתברך נזכה להגיע גם לזה.

שאלה -#070517

 השתתפות בערב שירה בתערובת גברים ונשים.

פרסמו בעירנו שמזמינים זמר בשם אברהם פריד לערב שירה. וכבר פרסם הרב בעבר שאסור להשתתף במקומות אלו, כי בעוונות הרבים ישבו שם גברים ונשים יחד בתערובת, כפי שמצוין במודעה "אפשרות למקומות בהפרדה", כלומר, שהישיבה תהיה בתערובת גברים ונשים, אך מי שירצה לשבת בהפרדה, יתנו לו את האפשרות. שאלתי, אני בתור שזכיתי לזכות את הרבים במסירת שיעורים, האם מוטלת עלי החובה ליידע את חבריי לבל ילכו למקומות אלו או שדי לי שאדאג שבני ביתי לא ישתתפו? (אילן ס. הי"ו)
 
תשובה: אף שכבר כתבנו בעבר על חומרת הענין, ותהילות לאל יתברך רבים קראו, והביעו את הזדהותם עם הדברים, כי לא ידעו עד כדי כך את חומרת הענין, וכמעט שהניסיון גבר עליהם, אך עקב הדברים שפרסמנו קיבלו את האמת ממי שאמרה, והתגברו על הניסיון, ואין ספק ששכרם גדול אצל השם יתברך. אך בכל זאת נחזור קצת על עיקרי הדברים כי דברי תורה צריכים חיזוק, וכבר אמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות, שנפשו של אדם מחמדתן.
 
אין ספק שעצם קיום ערבי שירה בתערובת גברים ונשים יחד, דבר זה חמור ביותר, והוא איסור נורא ואיום בהחלט. ובעוניי זיכני השם יתברך לשמוע את מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, בשיעוריו הרבים למעלה מ-30 שנה, והיה מתריע על זאת רבות, וב-20 שנה האחרונות התנגד אף שלא לקיים "ערבי שירה" אפילו בהפרדה, כי לצערנו הרב, רבו המכשולים הנגרמים מכך מחוץ לאולם, ולא התיר אלא לגברים בלבד, וכמו שאירגן ר' אליעזר שמחיוף הי"ו בזמנו בבנייני האומה, וכל האולם היו גברים בלבד. אבל בישיבה מעורבת ללא הפרדה, לא עלתה מחשבה כזו על דעתו כלל ועיקר. ואדרבה במקומות אלו, מגרים הם בעצמם את היצר הרע יותר ויותר.
 
ובאמת שכל אדם עם מעט לחלוחית של יראת שמים יכאב לו הדבר מאוד, היאך טועים ומחטיאים את הרבים, והלוא כל בוקר אנחנו מתפללים "ואל תביאני לידי ניסיון ולא לידי בזיון", והיאך יביאו את הגברים והנשים למקום אחד שברור שרואים אלו את אלו ונכשלים. וכל זה לבד ממה שברור שיבואו למקום כזה גם נשים ההולכות בפריצות נוראה בימי הקיץ החמים.
 
וכבר אמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא נז ע"ב. ילקוט שמעוני ישעיה תלט) על מי נאמר, "עוצם עיניו מראות ברע... מלך ביופיו תחזינה עיניך"? על זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה שמתגלה מעט מגופן. ואם יש לו דרך אחרת ללכת, ודוקא הוא עובר שם, הרי הוא "רשע" אף שעוצם את עיניו, כי לא היה לו להתקרב אלא להרחיק את עצמו מן העבירה (רשב"ם). וכל שכן כאן שמראש הוא יודע שכך מארגנים את הערב.
 
ואמרו לי החברים בשיעור, שבמקומות כאלו מצוי אף שפתאום קמות אלו שהן נשים שדעתן קלה ורוקדות. שומו שמים על זאת.
 
ואמרו חז"ל, בכל מה שניסה בלעם הרשע לקלל את ישראל לא הצליח, אך בדבר אחד הצליח, שנתן עצה לבלק לערב את בנות מואב עם ישראל, והם כבר יחטאו, וכיון שאלוהיהם של ישראל שונא זימה, הוא יענישם. וכן היה, כמו שנאמר (במדבר כה א): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב... וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". ה' יצילנו.
 
ולפלא, שישנם טוענים שמוכרחים לעשות כן בישיבה מעורבת, כי אם תהיה רק הפרדה, הציבור שאינו שומר תורה ומצוות, לא יבואו ולא יתמלא האולם. ולא הבנתי זאת, וכי מותר לחטוא ולהחטיא את הרבים כדי שציבור זה ישמעו שירים ופיוטים?!
 
אילו היינו שואלים את גדולי ישראל מרן רבנו עובדיה יוסף או את הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל שרוצים לעשות ערב שירה בישיבה מעורבת, כדי שיבואו גם הרחוקים מתורה ומצוות ויתמלא האולם, היעלה על הדעת שהיו מאשרים זאת?! וכי עֶרֶב זה הוא עֶרֶב של התעלות רוחנית של דברי תורה וקירוב לבבות עם הרב זמיר כהן או אחר, שאולי היה מקום לדון להקל שישבו ככה כדי לקרב אותם?!
 
אשר על כן, שומר נפשו ירחק ממקומות אלו, וכפי שנקרא בשבת בתורה: "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". ולא יבוש מפני הלועגים עליו, כי אמרו חז"ל (עדיות ז ע"ב): "מוטב שיקרא האדם שוטה כל ימיו, ואל יקרא רשע שעה אחת לפני המקום". ואמר הקב"ה, בנַי, שמעו לי, שאין אדם שומע לי - ומפסיד".
 
וברור שכל כוונתנו לשם שמים, וכפי שמרן זצוק"ל היה מנחה אותנו על פי המשנה במסכת אבות "הלל אומר... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", לקרבם באהבה וחיבה ושלום לתורה, אבל לא לקרב את התורה לבריות, דהיינו לפי דעתם של הבריות חס ושלום.
 
ואשרי אותם אנשים יראי שמים שיזכו לעמוד על המשמר "לבלתי היום שם ערוב", וידברו על ליבם של אותם אחראים, שלפחות יעשו הפרדה מליאה של גברים לבד ונשים לבד, וכגודל טרחתם כך גודל שכרם, ואין ספק שיזכו לבנים תלמידי חכמים, קדושים וטהורים, כי הדוגמא האישית שרואים הילדים את הוריהם כמה כואב להם על הפרצה הנוראה בחומת הצניעות, משפיעה על בניהם ואט אט הדברים יפעלו בהם. והשם יתברך יחיש לגאולינו גאולה שלימה בקרוב ממש, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אמן.

שאלה -#040517

 פרסמו בעירנו שמזמינים זמר בשם אברהם פריד לערב שירה. וכבר פרסם הרב בעבר שאסור להשתתף במקומות אלו, כי בעוונות הרבים ישבו שם גברים ונשים יחד בתערובת, כפי שמצוין במודעה "אפשרות למקומות בהפרדה", כלומר, שהישיבה תהיה בתערובת גברים ונשים, אך מי שירצה לשבת בהפרדה, יתנו לו את האפשרות. שאלתי, אני בתור שזכיתי לזכות את הרבים במסירת שיעורים, האם מוטלת עלי החובה ליידע את חבריי לבל ילכו למקומות אלו או שדי לי שאדאג שבני ביתי לא ישתתפו? (אילן ס. הי"ו)

תשובה: אף שכבר כתבנו בעבר על חומרת הענין, ותהילות לאל יתברך רבים קראו, והביעו את הזדהותם עם הדברים, כי לא ידעו עד כדי כך את חומרת הענין, וכמעט שהניסיון גבר עליהם, אך עקב הדברים שפרסמנו קיבלו את האמת ממי שאמרה, והתגברו על הניסיון, ואין ספק ששכרם גדול אצל השם יתברך. אך בכל זאת נחזור קצת על עיקרי הדברים כי דברי תורה צריכים חיזוק, וכבר אמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות, שנפשו של אדם מחמדתן.
 
אין ספק שעצם קיום ערבי שירה בתערובת גברים ונשים יחד, דבר זה חמור ביותר, והוא איסור נורא ואיום בהחלט. ובעוניי זיכני השם יתברך לשמוע את מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, בשיעוריו הרבים למעלה מ-30 שנה, והיה מתריע על זאת רבות, וב-20 שנה האחרונות התנגד אף שלא לקיים "ערבי שירה" אפילו בהפרדה, כי לצערנו הרב, רבו המכשולים הנגרמים מכך מחוץ לאולם, ולא התיר אלא לגברים בלבד, וכמו שאירגן ר' אליעזר שמחיוף הי"ו בזמנו בבנייני האומה, וכל האולם היו גברים בלבד. אבל בישיבה מעורבת ללא הפרדה, לא עלתה מחשבה כזו על דעתו כלל ועיקר. ואדרבה במקומות אלו, מגרים הם בעצמם את היצר הרע יותר ויותר.
 
ובאמת שכל אדם עם מעט לחלוחית של יראת שמים יכאב לו הדבר מאוד, היאך טועים ומחטיאים את הרבים, והלוא כל בוקר אנחנו מתפללים "ואל תביאני לידי ניסיון ולא לידי בזיון", והיאך יביאו את הגברים והנשים למקום אחד שברור שרואים אלו את אלו ונכשלים. וכל זה לבד ממה שברור שיבואו למקום כזה גם נשים ההולכות בפריצות נוראה בימי הקיץ החמים.
 
וכבר אמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא נז ע"ב. ילקוט שמעוני ישעיה תלט) על מי נאמר, "עוצם עיניו מראות ברע... מלך ביופיו תחזינה עיניך"? על זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה שמתגלה מעט מגופן. ואם יש לו דרך אחרת ללכת, ודוקא הוא עובר שם, הרי הוא "רשע" אף שעוצם את עיניו, כי לא היה לו להתקרב אלא להרחיק את עצמו מן העבירה (רשב"ם). וכל שכן כאן שמראש הוא יודע שכך מארגנים את הערב.
 
ואמרו לי החברים בשיעור, שבמקומות כאלו מצוי אף שפתאום קמות אלו שהן נשים שדעתן קלה ורוקדות. שומו שמים על זאת.
 
ואמרו חז"ל, בכל מה שניסה בלעם הרשע לקלל את ישראל לא הצליח, אך בדבר אחד הצליח, שנתן עצה לבלק לערב את בנות מואב עם ישראל, והם כבר יחטאו, וכיון שאלוהיהם של ישראל שונא זימה, הוא יענישם. וכן היה, כמו שנאמר (במדבר כה א): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב... וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". ה' יצילנו.
 
ולפלא, שישנם טוענים שמוכרחים לעשות כן בישיבה מעורבת, כי אם תהיה רק הפרדה, הציבור שאינו שומר תורה ומצוות, לא יבואו ולא יתמלא האולם. ולא הבנתי זאת, וכי מותר לחטוא ולהחטיא את הרבים כדי שציבור זה ישמעו שירים ופיוטים?!
 
אילו היינו שואלים את גדולי ישראל מרן רבנו עובדיה יוסף או את הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל שרוצים לעשות ערב שירה בישיבה מעורבת, כדי שיבואו גם הרחוקים מתורה ומצוות ויתמלא האולם, היעלה על הדעת שהיו מאשרים זאת?! וכי עֶרֶב זה הוא עֶרֶב של התעלות רוחנית של דברי תורה וקירוב לבבות עם הרב זמיר כהן או אחר, שאולי היה מקום לדון להקל שישבו ככה כדי לקרב אותם?!
 
אשר על כן, שומר נפשו ירחק ממקומות אלו, וכפי שנקרא בשבת בתורה: "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". ולא יבוש מפני הלועגים עליו, כי אמרו חז"ל (עדיות ז ע"ב): "מוטב שיקרא האדם שוטה כל ימיו, ואל יקרא רשע שעה אחת לפני המקום". ואמר הקב"ה, בנַי, שמעו לי, שאין אדם שומע לי - ומפסיד".
 
וברור שכל כוונתנו לשם שמים, וכפי שמרן זצוק"ל היה מנחה אותנו על פי המשנה במסכת אבות "הלל אומר... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", לקרבם באהבה וחיבה ושלום לתורה, אבל לא לקרב את התורה לבריות, דהיינו לפי דעתם של הבריות חס ושלום.
 
ואשרי אותם אנשים יראי שמים שיזכו לעמוד על המשמר "לבלתי היום שם ערוב", וידברו על ליבם של אותם אחראים, שלפחות יעשו הפרדה מליאה של גברים לבד ונשים לבד, וכגודל טרחתם כך גודל שכרם, ואין ספק שיזכו לבנים תלמידי חכמים, קדושים וטהורים, כי הדוגמא האישית שרואים הילדים את הוריהם כמה כואב להם על הפרצה הנוראה בחומת הצניעות, משפיעה על בניהם ואט אט הדברים יפעלו בהם. והשם יתברך יחיש לגאולינו גאולה שלימה בקרוב ממש, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אמן.
 

שאלה -#210417-1 

שם השואל/ת נתן בן נלה
שאלה? דין תלמוד תורה מעם הארץ
 לכבוד הגאון הרב דוד שלום נקי שליט"א. מה דין תלמוד תורה מעם הארץ? מה ומתי כן אפשר ללמוד ממנו? ומה ומתי אסור? והרי יש הרבה הגדרות לעם הארץ. האם יש חילוק בין הגדרה להגדרה? אני שואל זאת מכמה סיבות. מרן פסק ביו"ד (קע"ט י"ט) "וְהַלּוֹמֵד מִן הָאַמְגּוּשִׁי, אֲפִלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, חַיָּב מִיתָה" מצד שני חז"ל אמרו (סוטה כב.) "קרא ושנה ולא שימש ת''ח ..הרי זה מגוש" וכן חז"ל גם אמרו (שם) "קרא ושנה ולא שימש ת''ח.. הרי זה עם הארץ" לכן אני שואל בעצם, האם פסיקתו של מרן שאסור ללמוד מן המגוש, שוות ערך לאיסור ללמוד מעם הארץ? ובכלל, אדם יר"ש שקרא ושנה אבל לא שמש ת"ח, (שמוגדר לפי הנ"ל כעם הארץ) האם אכן אסור ללמוד ממנו תורה? ואם כן, כיצד בשולחן שבת, אדם כזה שאומר דבר תורה - האם לא נלמד ממנו? וכן למשל ראובן שרוצה לחזק את חברו שמעון בדברי תורה ומוסר, האם ראובן יימנע מכך בגלל שראובן לא שימש ת"ח (אע"פ שיש לו יר"ש ושליטה בחומר?) אנא מכבודו שיעשה חסד עמי ויסביר ויורה בהרחבה ככל שהזמן מאפשר לכם את כל הדקויות בנושא זה.


תשובה

לכבוד היקר והנעלה נתן בן נלה הי"ו
 
בדבר השאלה, ממי מותר ללמוד תורה, ומה הדין באדם ירא שמים שקרא ושנה אבל לא שימש תלמידי חכמים, האם נחשיבהו כעם הארץ שאסור ללמוד ממנו תורה? ואם כן, כיצד בשולחן שבת, אדם כזה אומר דבר תורה - האם לא נלמד ממנו? וכן למשל ראובן שרוצה לחזק את חברו שמעון בדברי תורה ומוסר, האם ראובן יימנע מכך בגלל שראובן לא שימש תלמידי חכמים, אע"פ שיש לו יראת שמים והוא שולט בחומר?
 
תשובה: חז"ל למדונו במסכת אבות "אם אין יראה אין חכמה", ועל כן פסק הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א), אין למדים תורה מאדם שאין לו יראת שמים אפילו אם הוא חכם גדול וצריכים לו, עד שישוב למוטב, שנאמר (מלאכי ב ז): "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ, כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא", אמרו חכמים: אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו. ואם אינו דומה למלאך, אל יבקשו תורה מפיהו. ע"כ.
 
ועל כל פנים, יש הבדל בין אם אדם שומע מחברו דבר תורה או חיזוק שהוא ורעיון מוסרי, שאת זה בוודאי שרשאי לשמוע מחברו, וכמו שאמר דוד מלך ישראל "מכל מלמדי השכלתי", ובלבד שיש לו יראת שמים. כי אדם בלי יראת שמים יכול לסלף את דברי תורתנו הקדושה ולהשקות מים רעים לאחרים, ה' יצילנו. אבל כשהוא אדם הגון ויש לו יראת שמים, רשאי לשמוע ממנו דברי תורה בשלחן שבת או בחיזוק כלשהו שמחזק את חברו בעבודה וכיוצא בזה בשמירת שבת, בהנחת תפילין, ולהשתתף בשיעורי תורה, בזה אין שום בעיה. מה גם שמן הסתם אינו בודה את הדברים מלבו, אלא אומר מה ששמע מתלמידי חכמים או מרבו בשיעור או מה שקרא באיזה ספר של תלמיד חכם ירא שמים, שברור שאין בזה בעיה שהיא. לא כן לגבי רב שתשב ותלמד ממנו יום יום תורה, ויקרא רבך ואתה תלמידו, בזה אין ספק שצריך שהרב ישמש תלמידי חכמים, דהיינו שלמד אצל תלמידי חכמים היטב היטב, וראה את הליכותיהם והתנהגותם, ויש לו התבטלות לרבותיו, שאז בודאי יוכל ללמד גם לאחרים בענווה ויראה כפי מה שהוא עצמו ראה וינק מרבותיו, וכן יוכל בכך להעביר את שיטת הלימוד ופסיקת ההלכה כיאות.

אך דע, כי אף אם במקומך לא מצאת אחד כזה, בודאי שאל לך להימנע מלהשתתף בשיעור של אדם הגון וירא שמים אמיתי שרק קורא מתוך הספר בדברים המפורשים ומזכה את עמך ישראל בדברים השווים לכל נפש, שבזה בודאי שהוא מציל אותם ומשיב רבים מעוון שלא יכשלו חס ושלום בהלכות שבת וחג בחג וכיוצא בזה, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

 
בברכת התורה
דוד שלום נקי

 

 

שאלה -#210417 

שם השואל/ת מירה ת.

שלום כבוד הרב, ברצוני לשאול 2 שאלות. 1. בטעות הדלקתי גפרור ביום טוב של פסח במקום להעביר מהאש הדלוקה. איך אפשר לכפר על עוון זה? 2. האם מותר לכוון שעון טיימר של דוד שמש לפני יום טוב בכדי שיוכל להתחץ במקלחת ביום טוב? שידלק השעון על ידי טיימר ויהיו לי מיים חיים כי אין לי דוד שמש. תודה רבה לרב.


תשובה

בדבר השאלה, שבטעות הדלקת גפרור ביום טוב של פסח במקום להעביר מהאש הדלוקה. איך אפשר לכפר על עוון זה?
 
תשובה: בהיות ואיסור הדלקת אש חדשה ביום טוב אינו אלא מדברי חכמים ולא מהתורה, וישנה מחלוקת הפוסקים שכאשר עבר אדם בשוגג על איסור דרבנן, אם צריך כפרה על זה. על כן, הנכון לעשות תשובה, דהיינו להתחרט על מה שעשיתם, ומבואר בזוהר הקדוש שאין כפרה טובה יותר מלימוד התורה, על כן תשננו היטב את הלכות יום טוב, ואפשר גם מתוך החוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה" ששם הדברים נכתבו בשפה קלה ונעימה השווה לכל נפש, "וסר עוונך וחטאתך תכופר". ועיין בשו"ת יביע אומר חלק א חלק יורה דעה סוף סימן יד.

ולענין השאלה השניה, האם מותר לכוון שעון טיימר של הבוילר לפני יום טוב כדי שידלק בחג ויוכלו להתרחץ במקלחת ביום טוב, כי אין לכם דוד שמש.
 
תשובה: מותר לכוון את השעון כדי להתקלח במים החמים של הבוילר, שמאחר והמים מתחממים מאליהם, אין בהם איסור רחיצה ביום טוב. ואף שמחמתי נכנסים מים קרים ומתבשלים, ומפאת כן בשבת אין אנו משתמשים במים החמים של הבוילר, מכל מקום כיון שביום טוב איסור חימום מים לרחיצה אינו אלא מדרבנן, הרי זה "פסיק רישיה שלא איכפת לו באיסור דרבנן" שמותר. ולהבנת מושג זה, יש לעיין היטב בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה" מלאכת מבשל.

 

 

שאלה -#200417 

האם מותר לקפל את הטלית הגדול לאחר התפילה בשבת. והאם יש הבדל בין אם הטלית מיוחדת לשבת לבין אם היא מיועדת גם לימות החול? (שמעון מלכה הי"ו)


תשובה

מצאנו כי חששו חז"ל בקיפול הבגדים משום איסור מתקן, כי בקיפולו כהוגן, יישאר הבגד על מתכונתו, והרי זה כמתקן את הבגד. ואולם בבית יוסף כתב בשם הכל בו, ועכשיו נהגו לקפל הבגדים, כי אפשר שקיפול שלנו לא דומה לקיפול שלהם שהם היו מקפידים מאוד לפשט קמטי הבגד ולהניחו תחת 'מכבש', ולא כן אנחנו עושים. והיינו כמו שכתב הר"ן, שהיו נותנים את הבגדים בין שני לוחות עץ, וכשהבגדים בתוך הלוחות מהדקים אותם והם מתייפים, וכיון שהוא צריך ללובשם בשבת, מותר, שאין זו טרחה יתירה. וכן נראה מהרמב"ם שמותר לקפל בגד, כל שאינו יוצר סימני קיפול חדשים בקיפולו. וכן כתב הערוך השלחן שבקיפול פשוט אין איסור, ולכן נהגו הרבה לקפל טליתותיהם בשבת. וכיוצא בזה כתב הרה"ג ר' יוסף קאפח לדייק מהרמב"ם, שאין האיסור אלא ביצירת קיפולים שהם מעשה אומן, כגון קיפול החצאית של נשים שעשויה קפלים קפלים, אבל קיפול הטלית כדרך שכל אדם עושה יום יום כדי להכניסו לנרתיקו, מותר גמור הוא, אף שאינו צריך לו עוד באותה שבת, שכל קיפול רגיל שנעשה כדי שיהא נוח ומסודר להעבירו למקומו, מותר. והנה מרן השלחן ערוך (סימן שב ס"ג) כתב, "יש מי שאומר שלקפל שלא כסדר קיפולו הראשון מותר, ונראים דבריו". ומבואר שמותר לקפלו רק בשינוי, אבל לא כסדר קיפולו הרגיל.
 
ואולם כתבו האחרונים, שהמנהג לקפל הטלית כסדר קיפולו הראשון, ויתכן שהוא מנהג קדום קודם שהתפשטו קבלת הוראות מרן, כי קיפול שלנו הוא מעשה הדיוט, ודומה לקשר שאינו של אומן ולא של קיימא שמותר, וכל שכן בטליתות של מצוה שהקיפול הוא הידור מצוה, שאם לא יקפלנו עתה, יתקלקל, ואם בכל שבת ישנה מהקיפול שהיה בו, תיקונו זהו קלקולו שיראה כמנומר, ומתקלקל הידור הטלית, והלוא כתוב "זה אלי ואנוהו", וכן המנהג לקפל הטלית בשבת בשחרית ובמנחה בפני גדולים ואין פוצה פה. גם הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו כתב, וגם אנחנו מימי רבותינו הראשונים שהיו גדולים בתורה וביראה, היו נוהגים לקפל הטלית בשבת בלי שום פקפוק כלל, וכן אנו נוהגים עד היום. גם הגאון רבי אלישע דנגור בספר גדולות אלישע כתב, נהגו בזמנינו לקפל הטליתות של בית הכנסת, ואף לצורך מחר מותר, כיון שלא נחשב תיקון כלל. וכן כתב הרה"ג ר' יוסף טולידאנו, ואנחנו ואבותינו נהגנו היתר לקפל הטלית בשבת כסדר קיפולו הראשון, אף על פי שאין דעתנו לחזור ללובשו במנחה, ואין פוצה פה ומצפצף. וכן הרה"ג מהר"א אנקאווה כתב, שהמנהג שנהגו בו רבים וכן שלמים לקפל הטלית כסדרו הראשון, הוא מנהג טוב וישר. וסמך על זה הגאון רבי שלום משאש בשו"ת שמש ומגן, ושכן המנהג פשוט בפני גדולי הרבנים ואין פוצה פה. ותמה על מה שכתב הבן איש חי שהנוהגים לקפלו לא יפה עושים, שמכיון שנהגו העולם להקל וסמכו על הכל בו, על כרחך שכן היה המנהג קודם קבלת הוראות מרן, ואף מרן כתב בהקדמתו שהנוהגים שלא כדבריו ישארו במנהגם, ובודאי שיפה ויפה עושים, ואין לשנות המנהג שנהגו להקל. וכן כתב בשו"ת יחוה דעת חזן, וכן כתב ארץ חיים, שכן נוהגים אצלנו לקפל הטלית כסדר קיפולו, והוא מנהג קדום שנתפשט קודם קבלת הוראות מרן. עכת"ד. וכן כתבו בשו"ת ברית שלום ונתיבי עם. ועל כל פנים הנוהגים כן אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו. וכן כתב בתורת שבת, והעולם נוהגים להתיר לקפל הטלית, ולא ראיתי מי שמוחה.
 
והגאון הרב זמיר כהן בשו"ת נזר כהן (חלק א סימן יג) הוסיף סברא להתיר לקפל טלית בשבת, כי הנה טבע רוב ככל אריגי בגדי זמנינו שאינם מתקמטים כל כך לאחר לבישתם, והקמטים שכבר נעשים מהלבישה אין די בקיפול הבגד כדי ליישרם, וכיון שהקימוט אינו כל כך קימוט, והקיפול אינו מיישר את המקומט, אין זה נראה כמתקן, ומותר בין בטלית בין במכנס. וכסברא זו הזכיר גם בשו"ת אור לציון, והתיר לקפל אפילו אם דעתו להשתמש בטלית בחול, שכיון שמקפל את הטלית משום כבוד הטלית שלא תישאר כך בלא קיפול כל השבת, הרי זה נחשב כמקפל לצורך השבת, ואין בזה כמכין משבת לחול.
 
וזכורני כאשר הגאון רבי יעקב זצ"ל בנו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, חיתן את בתו הגדולה, הגיע מרן לשבת חתן, ובבוקר התפלל בבית הכנסת "בורוכוב", ולאחר עלינו לשבח, אמר "מזמור ליום השבת" כנהוג, ובאמצע המזמור ניגש בנו הרב יעקב, ונטל את הטלית מעל כתפיו של מרן וקיפלה כרגיל. וכן ראיתי בהזדמנות אחרת, באחת השנים שהגיע מרן לכבוד "שבת הגדול" לשכונות הירושלמיות, התפלל בבוקר בבית הכנסת "בורוכוב", ולאחר התפילה בא בנו הרב משה שליט"א ונטל את הטלית וקיפלה. וכנראה שמרן סמך על כל הנ"ל, שבמקום שיש מנהג שקדם למרן, הולכים אחר המנהג, ובצירוף כל הטעמים הנזכרים לעיל. על כן, המקפל טליתו כסדר קיפולה הראשון, אפילו לצורך חול, בודאי שיש לו על מי לסמוך. ומכל מקום אין להניח את הטלית ללא קיפול כלל, שאין זה מכבוד המצוה שתישאר כך עד מוצאי שבת.

 

 

שאלה -#070317 

שם השואל/ת דורית

שלום כבוד הרב.מה הסכום של "זכר למחצית השקל"? והאם ניתן להעביר סכום זה למטרת זיכוי הרבים דרך החוברות "בהלכה ובאגדה"?


תשובה

בזמן בית המקדש ציותה התורה על כל אחד מישראל קודם חודש ניסן להביא תרומת 'מחצית השקל' לבית המקדש, כדי שמראש חודש ניסן בשנה זו עד לראש חודש ניסן בשנה הבאה, יקריבו מכסף זה "קרבנות ציבור" [דהיינו, קרבנות הבאים בשביל כל ישראל, כמו תמיד של שחר ותמיד בין הערביים, מוספים, לחם הפנים ועוד]. ואמנם גם היום, שבעוונות הרבים חרב בית המקדש, נוהגים לתת סכום זה, אך נזהרים לומר שהוא 'זכר' למחצית השקל, ולא מחצית השקל ממש. וגם הנשים נותנות סכום זה, כשם שנתנו בזמן שבית המקדש היה קיים. וטוב לתת גם עבור הילדים הקטנים.

המטבע של 'מחצית השקל' הוא: 9 גרם כסף טהור, לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. וכיום הסכום הוא, כ-25 ₪. ומכל מקום, הרוצה לתת יותר מהסכום הנדרש, רשאי לתת כמתנת ידו כדי להרבות תורה, צדקה וחסד, ותבוא עליו ברכה. ומאידך, מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע של חצי שקל [50 אגורות] המצוי כיום.

את הכסף נותנים למוסדות של תורה שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שזה מהווה כתחליף לקרבנות שהיו מכפרים על עם ישראל בזמן בית המקדש, ואדרבה אמרו חז"ל (מגילה ג ע"א): "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת הקרבנות".

ויש לדעת כי אחת המעלות הגדולות ביותר בצדקה, היא לזכות את אותם יהודים שעדין לא זכו לקיים תורה ומצוות, שמירת השבת, טהרת המשפחה ועוד, וכמבואר בבית יוסף (יורה דעה סימן רמט) שיש ד' מעלות בצדקה: א. עניים. ב. בניית בית הכנסת. ג. עניים חולים. ד. לתת לנערים ללמוד תורה, שזו המעלה הגבוהה ביותר.

והתבונן בעצמך, היכן המעלה גדולה יותר אם לא אצל אחינו התועים, שלא זכו עדין ללכת בדרך השם, ובא אדם ונותן להם חומר בשפה נעימה וקלה, למען יוכלו למצוא את עצמם אט אט בקיום עוד מצוה ועוד מצוה. ועל העושים כן נאמר (דניאל יב ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד". ומרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בהקדמה לספרו יביע אומר חלק י', אחר שהרחיב במעלת העוסקים בתורה, כתב: אולם, למעלה בקודש הוא "זיכוי הרבים", שאין לך מעלה גדולה כמו מי שמזכה את הרבים, שנאמר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", כשם ששבעת כוכבי לכת נראים לנו כניצוצות קטנים, והאמת שהם פי כמה וכמה מיליונים מכל כדור הארץ, כך המזכים את הרבים ערכם גדול אצל השם יתברך, שמושכים את אחינו התועים מדרך השם בעבותות אהבה לתוך קדושת התורה, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה.

צא ולמד מה שכתב בספר חובות הלבבות: ודע, שאפילו החסיד הגדול ביותר, וגדול בתורה, עד שיגיע לתכלית השלמות בתיקון נפשו אצל השם יתברך, ואפילו אם יגיע למדרגת מלאכי השרת במידותיהם הטובות, ובמנהגיהם הנחמדים, ובהשתדלותם העצומה בעבודת הבורא, ובאהבתם הזכה בהשם יתברך, עדין לא יגיע לזכויות מי שמורה ומדריך את בני האדם אל הדרך הטובה והישרה בעבודת השם, ומיישר אורחותיהם, להטותם לעבודת השם, ולקרבם לצור מחצבתם, ולהחזירם בתשובה שלימה, שזכויותיו של זה נכפלות שבעתיים, בעבור זכויותיהם של אלו שבמשך כל הימים והזמנים, ובזכויות זרעם וזרע זרעם. ועליו אמרו חז"ל (בבא מציעא פה ע"א): "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו אם הקב"ה גוזר גזרה, מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיה טו יט): "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה", וזוכה ויושב בישיבה של מעלה". ובזוהר הקדוש אמרו, אילו ידעו בני האדם כמה גדולה מעלת המזכה את הרבים, ומחזירם בתשובה, היו רצים אחר זה כאדם הרץ אל חייו. ובדורנו זה, בנקל יכולים להשיב אנשים תמימים אל דרכי ה', ומה טוב ומה נעים גורלם. עד כאן.

ובאמת שרבים משתדלים להשפיע על אחינו התועים מדרך האמת וללמדם את דרך התורה וקיום המצוות באמצעות החוברות: שבת, טהרה ומועדי ישראל ועוד "בהלכה ובאגדה", הכתובות בשפה קלה ונעימה השווה לכל נפש. ובחסדי השם רבים התחזקו בשמירת התורה והמצוות דרכם, ועלו מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. והכל נזקף לזכותם של אלו השומעים לקול מורים המבינים במעלת זיכוי הרבים, ומזילים מעות מכיסם לחלק מהחוברות הנ"ל לעמך ישראל שעדין לא זכו להסתופף בחצרות השם, ומגישים להם הכל ערוך בטוב טעם ודעת.

לאור האמור, מצוה רבה על כל אדם לתת את כספי "זכר למחצית השקל" לטובת חלוקת החוברות הללו חינם לזיכוי הרבים. [ואם קשה לו לחלק, ישנם אנשים יראי שמים בעלי תשובה שמוכנים לחלקם חינם לזיכוי הרבים.] ואין ספק שמקיים הוא את המצוה בהידור רב עד מאוד, ואשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא. המעוניינים יפנו לפל': 050-412-5585. או יפקידו במספר חשבון בנק הדואר, עמותת אפיקי מים: 8413671

בברכת התורה

דוד שלום נקי

 

שאלה -#020317 

שם השואל/ת אביבה 

שלום כבוד הרב. יש גברים שלא מתפללים במניין. הם מעדיפים להתפלל בבית. לפי ההלכה האם גבר צריך להתפלל שלוש תפילות ביום במניין? או שמותר לו להתפלל בבית אם הוא מתרכז יותר טוב. כי יש שאומרים שבבית הכנסת קשה להתרכז. אשמח לתשובה. תודה רב


תשובה

לכבוד הגברת הנכבדה אביבה תחי'
ראשית יש להבהיר כי מעלת התפילה בציבור נשגבה ואין ערוך אליה, וכמו שנאמר בתהלים (סט יד): "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן", ודרשו חז"ל (ברכות ח ע"א): אימתי הוא עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים, שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. ואמר הקב"ה כל העוסק בתורה, ובגמילות חסדים, "ומתפלל עם הציבור", מעלה אני עליו כאילו פדה אותי ואת בני מבין אומות העולם. [ובאר בזוהר הקדוש (כי תצא רפא ע"א) ובלבד שיכוון שעושה כן, כדי לגאול את השכינה מהגלות.]
 
ואמר רבי אמי, אין תפילתו של יחיד נשמעת אלא אם כן משִׂים נפשו בכפו, דהיינו שמתפלל בכוונה בכל לבו, אבל ציבור שמתפללים אף אם אינם מכוונים כל כך וליבם בל עימם, בכל זאת הקב"ה מקבל את תפילתם ומוחל להם, כי מעלת התפילה בציבור גדולה מאוד (תענית ח ע"א). ומי מלאו לבו לומר שמתפלל ביחיד בכוונה כל כך עד שמשים נפשו בכפו?! אך כשמתפלל בציבור, מובטח לו שתפילתו מקובלת. וכן אמרו חז"ל (יבמות מט ע"ב) על הפסוק (דברים ד ז): "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", שהקב"ה מקבל תפילתם של רבים בכל פעם שקוראים אליו, אבל היחיד פעמים שמתקבלת תפלתו ופעמים לא.
 
וכן אמר דוד המלך בתהילים (קב יח) "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם", ושואל הזוהר הקדוש (ויחי ריא ע"ב) מה זה לשון 'פנה', היה לו לומר 'הקשיב' או 'שמע' אל תפילת הערער? אלא ללמדך שכל תפילת רבים היא תפילה, אבל תפילה של יחיד אינה עולה אלא בכח חזק. וכל עוד שלא עלתה, מעיין בה הקב"ה ומסתכל בה, ומסתכל בחובות ובזכויות של אותו אדם, אבל בתפילת הרבים, אף שישנם שאינם זכאים, בכל זאת עולה תפילתם לפני הקב"ה ולא משגיח על עוונותיהם. לכן אמר לשון 'פנה', דהיינו פונה אל התפילה של היחיד מכל צד ומסתכל בה, באיזה רצון התפלל, מיהו ומה מעשיו, אבל על הציבור נאמר "ולא בזה את תפילתם", אף שלא כולם מתפללים בכוונה ורצון הלב. ע"כ.
 
וכן כתב הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ח ה"א): תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף את עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור. ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור, נקרא "שכן רע". ע"כ.
 
והנה מרן בשלחן ערוך (סימן צ סט"ז) פסק, שצריך להתאמץ וללכת שיעור מיל [18 דקות], כדי להתפלל עם הציבור. ואם יש לו רכב, עליו לנסוע נסיעה האורכת 18 דקות. ורק אם אין לו מנין במרחק כזה, אינו חייב להתאמץ יותר. (רבנו דוד בונפיד, משנה ברורה וכף החיים קסג. ה"ב ח רצו) וכתב הרב משנה ברורה (ס"ק נב): "על כן הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללים בעשרה, צריך ללכת בכל יום להתפלל בעשרה. וזה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותם אנשים שהם בעיר, ומתעצלים ללכת לבית הכנסת להתפלל".
 
צא וראה מה שכתב רבנו הגדול הריב"ש (סימן תקיח): ועתה הוגד לי ושמעתי, יש ביניכם קצת אנשים אחרי בִּצעם לִבם הולך. משכימים בבוקר, שואגים לטרף, יסובו עיר למלאכתם, ולא יתנו לב ללכת אל בית התפילה לקבל עליהם עול מלכות שמים עם אחיהם ולבקש מאל אוכלם. ובסיבתם, נתפרדה החבילה ואין עשרה הצריכים לכל דבר שבקדושה. שוא להם משכימי קום ומה' יסור ליבם. ואולי הם שוגגים, לכן תזהירו אותם ותודיעום מה שאמרו חז"ל, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת וכו'. ואימתי עת רצון, בשעה שהציבור מתפללים. וכן אמרו, אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. וכן אמרו, כל מי שיש בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא "שכן רע". ומדעתי, ישמעו לכם, כי מי שעמדו אבותיו על הר סיני והוא מזרע אברהם, לא ירים ראש כנגד הרבים בדבר כזה, חלילה! ושימו קנס ביניכם למי שלא יהיה בכל יום בבית הכנסת, למען יהיה כל אחד ואחד זריז להיות שם. ע"כ.
 
וכתב הרב פלא יועץ (ערך ציבור): וטעם גדולת מעלת התפילה בציבור: א. מצד עניית אמנים, ויהא שמיה רבא, וקדושה, וברכו, שהם רבֵי הערך. ב. אינו דומה מועטים העושים מצוה לרבים העושים, כי מתעלת הרבה יותר. ג. תפילת היחיד אם היא בלי כוונה, והוא בעל עבירות וכיוצא, אינה מתקבלת. אבל עם הרבים, תתקבל. והן רבים עתה עם הארץ, בקל מבטלים תפילה בציבור בסיבה קטנה, וסוף שנעשה להם היתר ומבטלים אותה אפילו בלא סיבה, ומרעה אל רעה יצאו שמתפללים תפילה חטופה וקטופה, ושלא בזמנה, ופעמים שאין מתפללים כלל. עכ"ד.
 
ובספרו יעלזו חסידים כתב: רק את זאת האלוקים יבקש, שנבטל מלאכתנו כדי להתפלל בציבור שחרית מנחה וערבית, ולקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה, ואחד המרבה ואחד הממעיט. ואם גם בזה ימעט אנוש רִמה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ומה יענה ביום הדין לפני שוכן רומה. ע"כ.
 
אשר על כן, חִזקו ונתחזקה להתפלל יום יום שחרית, מנחה וערבית בציבור, ובפרט הניסיון גדול באותם המקומות שיש להם רק מנין אחד בשחרית והוא מוקדם לכמה אנשים, ומחמת כן מפסידים תפילה בציבור יום יום. אבל כבר אמרו חז"ל (אבות ה כב): "לפום צערא אגרא", שלפי צערו של האדם, כך שכרו גדול יותר שמתאמץ להלחם ביצר הרע. וחבל מאוד שהדבר נפרץ בכמה מקומות, ומרוב שהורגלו להתפלל ביחיד, אין להם נקיפות מצפון, וכמו שאמרו (יומא פו ע"ב): "עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר", ה' יצילנו. והיותר קשה על אותם הדרים במקומות שמצויים שם כמה מניינים בשעות שונות, ומחמת עצלות וחוסר חשיבות לתפילה בציבור, הורגלו בהרגל רע זה להתפלל ביחיד, והלוא הקב"ה קורא להם "שכן רע", ואיך לא ישימו על ליבם להתבונן ולחזור בהם, ומי יתן ויהפוך ה' לבבנו להבין ולהשכיל בגודל מעלת התפילה בציבור, או אז תתקבלנה תפילתנו ברצון לפני ה', אמן.
 
ואולם, מי שהוא אנוס ואינו יכול להתפלל בציבור, כגון שהוא חולה, יכוון את תפילתו לשעה שהציבור מתפללים, דהיינו, שישער את הזמן שציבור מסויים מתחילים את תפילת העמידה, ויתחיל גם הוא את העמידה באותה שעה.
 
ובאמת שהיום בעידן הפלאפונים אף מי שאנוס או לא חש בטוב, יכול להתקשר לחברו שנמצא בבית הכנסת שישמיע לו את התפילה דרך הפלאפון ובזה ירוויח לענות קדושה וקדישים וכו'.
 
על כן, על כל אדם להתאמץ להתפלל בציבור דוקא, ואף אם קשה לו להתרכז, יכול להסתדר להתפלל חלק מהתפילה בעזרת הנשים [בימי החול שאין שם נשים], ובתפילת העמידה ישתתף עם הציבור בבית הכנסת, ותן לחכם ויחכם עוד.
 
בברכת התורה
דוד שלום נקי

 

שאלה -#270217 

שם השואל/ת ניסים

שלום לכבודו! אשמח אם כבוד הרב יגיד לי בדיוק מה ההלכה אומרת כלפי פיאות לגבר ספרדי  דתי. לפי ההלכה מה האורך? ומאיפה זה מתחיל? תודה רבה לכם!


תשובה

לכבוד ה"ה ניסים הי"ו

מנהג בני ספרד שלא לגדל פאות ארוכות כמנהג אחינו האשכנזים, וכל עדה תמשיך במנהגיה, וסיפר לי מר אבי שליט"א שלפני כ-50 שנה היה בחור בישיבת פורת יוסף  שהגיע יום אחד לישיבה לאחר שעשה קרחת ופאות ארוכות, וראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל צעק עליו, וכי מי הלך כך, אבותיך הלכו ככה?? לכן איש על מחנהו ואיש על דגלו. צא וראה את כל גדולי הדור הספרדים היאך הלכו, ובראשם מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, וגודל הפאות למעלה מהאוזן ועד העצם הבולטת.

בברכת התורה
דוד שלום נקי

1  2  3  4  5   6

© 2009 to 2019   EMET9.org - All Rights Reserved |   Emet 9 אמת |  E9 © כל הזכויות שמורות | Privacy Policy 

החתימה של הקדוש ברוך הוא – הוא אמ"ת

אמת בגימטריה זה "9"

חובה לכל יהודי לקרוא חומש עם פירושים ולקיים את 613 מצוות וזה יוביל אותו לאמת!

"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי"

ארגון להפצת יהדות