תשובות מאת הרב דוד שלום נקי שליט"א 
לשאול את הרב שאלה לחץ כאן
 

1  2  3  4  5   6

 

שאלה - #050518

שאלה? שאלה
כתוב את השאלה כאן: בספר הסעודה בהלכה ובאגדה עמ 61 הרב רשם שאדם שיש לו תחבושת בידו אם אינו יכול לצמצם את התחבושת שתיהיה רק על המכה יטול את שאר היד במקום המגולה אך לא יברך ומאידך הרב כתב שאדם
שיש לו יד אחת מלאה פצעים וחבושה כולה ואכל ביד השניה, חייב ליטול את ידו השניה ויברך "על נטילת ידים". האם צריך לברך על נטילה של יד אחת או לא ומתי?

 
 
תשובה: 

ידידי בכל הלכה יש מקורות באותיות קטנות בסוף ההלכה, המקור להלכה זו הליכות עולם חלק א. עיין שם ותרוה נחת. ישר כח.

 

שאלה - #0402318

שאלה?  אני מיוצאי מרוקו שנהגו רבים מהם שלא לאכול אורז וקטניות, והמשכתי את מנהגנו זה שנים רבות בארץ ישראל. והנה אשתי שתחיה ביקשה ממני שמאחר והנכדים הי"ו גדלו ואינם אוהבים תמיד לאכול תפוחי אדמה ובשר וכיוצא בזה, וחפצים לאכול אורז ומיני קטניות כחומוס, אפונה, שעועית ועוד, האם רשאים אנחנו מעתה להפסיק את מנהגנו זה, ולהתחיל לאכול אורז וקטניות בפסח, ובכך ירווח יותר לכל בני המשפחה לענג את החג בעוד מאכלים ערבים וטובים לכולם? (תמיר מ. הי"ו)
 

 
 
תשובה: 

קהילות מסוימות מבני ספרד בחוץ לארץ, כמו בחלק מערי מרוקו, תוניס ועוד שנהגו לא לאכול קטניות או חלק מסוגי הקטניות בפסח, לאחר שעלו לארץ ישראל שהמרא דאתרא הוא מרן השלחן ערוך רבנו יוסף קארו זיע"א, אשר כל הספרדים ועדות המזרח ללא יוצא מן הכלל קבלו הוראותיו, רשאים הם לשנות מנהגם ולאכול קטניות ללא התרה. אולם, אם המשיכו בחומרתם לאחר שעלו לארץ ישראל ולאחר כמה שנים רוצים לשנות ממנהגם, ילכו לתלמיד חכם שיעשה להם התרה בפני שלשה אנשים, כמו שעושים התרת נדרים. [ואם כבר עשו התרה כנהוג לעשות בכל ערב ראש השנה וערב כיפור, אינם חייבים לעשות התרה במיוחד על מנהגם זה, כיון שאמרו במפורש בהתרה, שכל מנהג טוב שננהג, הרי הוא בלי נדר (חזו"ע פסח קנד. ה"ע ח"ח ס. חזו"ע ארבע תעניות רסו).] וכבר התבטא הגאון חכם צבי שהיה מרבני אשכנז לפני כשלוש מאות שנה: "הלואי והמצה שאני אוכל בליל הסדר תהיה כשרה ללא שום חשש חימוץ, כמו האורז והקטניות שאוכלים אחינו הספרדים בפסח".

 

ולעצם מקור המנהג שבני אשכנז לא אוכלים אורז וקטניות בפסח, הנה כתב הטור (סימן תנג): יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל, לפי שמיני חיטים מתערבים בהן, וחומרה יתירה היא זו, ולא נהגו כן. וכתב מרן הבית יוסף: גם רבנו ירוחם כתב, אותם שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות בפסח, מנהג שטות הוא, זולתי אם הם עושים להחמיר על עצמם, ולא ידעתי למה. אך אולי לא ראה רבנו ירוחם מה שכתב הסמ"ק, שנראה שאסרו את הקטניות משום שהדגן הוא מעשה קדרה וקטניות מעשה קדרה, וגזרו שמא יבשל דגן כמו שמבשלים קטניות. וגם יש מקומות שעושים פת מקטניות ויבואו לטעות ויעשו פת מדגן, אבל מיני ירקות שאינם דומים לדגן כלל, לא יבואו לטעות. וגם פעמים שהתבואה מעורבת בהם, ואי אפשר לבררו יפה. ורבנו מנוח כתב טעם אחר בשם ספר המנהגות, מפני שאין דרך לאכול קטניות במועד, שנאמר "ושמחת בחגך", ואין שמחה באכילת תבשיל קטניות. וסיים הבית יוסף: "ואין מי שחושש לדברים הללו זולתי האשכנזים". ע"כ מדברי הבית יוסף.

 

וכתב הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה: "ומעידני על אבא מארי הגאון חכם צבי זצ"ל, שכמה צער נצטער אותו צדיק על מנהג האשכנזים להימנע מאכילת אורז וקטניות בפסח, והיה אומר, אם היה לי כח הייתי מבטל למנהג הגרוע הלז, שהיא חומרה שמביאה לידי קולא, ויוצא ממנה מכשול להיכשל באיסור חמץ גמור, כי מתוך שאין מיני קטניות ואורז מצויים להמון לאכול ולשבוע, צריכים לאפות מצה הרבה מאד, ואין נזהרים בעיסה כראוי וכו', וגם נמנעים משמחת יום טוב מסיבת חומרה שאין לה טעם ולא ריח, ואשרי שיאחז צדיק דרכו ונפץ חומרות אלו אל הסלע".

 

והנה ידוע, כי כמה ממנהגי בני אשכנז הונהגו במקומות מסוימים בחוץ לארץ בקהילות בני ספרד, וכפי שמעידים כמה גדולים. וזו לשון הגאון רבי יוסף משאש: ונתפשט מנהג זה בארץ מולדתי, עיר ואם בישראל מקנס, בשנת תער"ב, על ידי איש צדיק רב ועצום כמוהר"ר זאב היילפרין, שבא מארץ אשכנז, והרביץ תורה הרבה בערי המערב, וקבע מנהג זה. ובשנה הראשונה עשו כדבריו רק בישיבה, אך שאר הציבור לא נהגו כן, אבל בשנים לאחר מכן, כולם נגררו אחר מה שהנהיג אותו רב מאשכנז, ונהגו כמותו. ע"כ. ובשו"ת חמודי דניאל כתב, חכמי אשכנז ביקרו בכמה ארצות של בני ספרד, כמו הודו, בבל, פרס, מרוקו ועוד, ולימדו הלכות והנהיגו כפי המנהגים שלהם, ועד היום בהודו אינם זזים מספר קיצור שלחן ערוך גאנצפריד, כפי שרבני אשכנז הנהיגו אותם. ודרכם של בני ספרד שהם נכנעים לקבל ונכפפים לבני אשכנז, בפרט אחר שהקימו שם תלמודי תורה וישיבות. ע"כ. ובהקדמה לסידור אבותינו כתב, ובשנות החמישים רצו שליחי חב"ד לערער על מנהג מסוים במרוקו והציעו סדרים חדשים בענייני הכשרויות, ומיד נקראו לסדר דחוף על ידי בית הדין הגדול שבקזבלנקה. ואמרו להם אנחנו מכבדים את רצונו של האדמו"ר מחב"ד בזה, ואנחנו נעזור לכם בכל מה שקשור להפצת תורה ויראת שמים, אבל אינכם רשאים בשום פנים ואופן להתערב במנהגי הארץ הזו. ע"כ. וכיוצא בזה כתבו עוד מגדולי וגאוני מרוקו כמו רבי רפאל עבו, ויבדל לחיים טובים וארוכים הגאון רבי יהושע ממן ועוד.

 

גם הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו כתב לפני כחמישים שנה למרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל: "וזאת להודיע למעלת כבוד תורתו, כי כשבאו למחננו תלמידי חכמים מאחינו האשכנזים, התחילו ללמד דינים לתלמידים שלנו בספר קצור שלחן ערוך של הגאון ר' שלמה גאנצפריד זצ"ל, שהוא על פי הוראות הרמ"א ואחרוני רבני אשכנז וכו'".

 

לסיכום הדברים: ברור שרשאי כל אדם מעדות המזרח לעשות התרה על מנהגו זה, וכל שכן אם בני ביתו דורשים זאת, שבוודאי לא יצער אותם בחג, ויאכלו ענווים וישבעו, ותבוא עליו ברכת טוב.

 

בחור ספרדי שנהג בבית הוריו שלא לאכל קטניות, וכיום נשא אשה ועומד ברשות עצמו, רשאי לאכל קטניות ללא שום התרה כלל.

 

אבא המצווה את בנו הנשוי שימשיך בחומרותיו שלא לאכל ארז וקטניות, והבן אינו חפץ, אינו חיב לשמע לאביו, אך יזהר להבהיר זאת לאביו בנחת ונעימות, והכל על מקומו יבוא בשלום.

 

שאלה - #0403318

שאלה?  בשבת הבאה נקרא בבית הכנסת גם פרשת "פרה", רציתי לדעת מה טעם קריאת פרשה זו, והאם נשים חייבות בה כשם שהן באות לשמוע פרשת 'זכור', כי לדעת רבים האשה חייבת בזה מן התורה"? (אביטל זינו הי"ו)
 

 
 
תשובה: 

קריאת פרשת "פרה" היא בתחילת פרשת "חוקת" העוסקת בטהרת האדם שנטמא במת, וכדי לטהרו מזים עליו אפר פרה אדומה והוא נטהר.

 

לדעת רבים מן הפוסקים חיוב קריאת פרשת פרה היא מן התורה, (תוספות רבי יהודה החסיד, תוספות שאנץ, הרשב"א, הריטב"א, הרא"ש, תרומת הדשן, הרש"ל ועוד) וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן תרפה ס"ז). על כן, ישימו לב גבאי בית הכנסת להוציא את ספר התורה היותר מהודר, וקודם הקריאה יכוונו השליח ציבור והקהל לצאת ידי חובה מן התורה, וכמו שנוהגים בפרשת זכור.

 

ויש לשאול לדעת האומרים שקריאת פרשת פרה היא מן התורה, לכאורה היכן נזכר בתורה מצות זכירת מעשה פרה אדומה. יש שכתבו מאחר וציותה התורה (דברים ט ז): "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמִּדְבָּר..." והפרשה מאריכה שם על מעשה העגל, רק כיון שפרשת העגל גנאי היא לישראל לקוראה כך למזכרת עוון, לכך תקנו לקרוא פרשת פרה שבאה לכפר על מעשה העגל, וכמו שפירש רש"י, שתבוא האם [הפרה] ותקנח צואת בנה [העגל]. ולפי טעם זה, אין הנשים חייבות לשמוע קריאת פרשת פרה, מכיון שלא השתתפו בעוון העגל.

 

אמנם קשה על טעם זה, שהרי דרשו חז"ל בתורת כהנים, "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר", יכול יזכור בלב, כשהוא אומר "אל תשכח" הרי שכחת הלב אמור, ומה אני מקיים זכור, בפה. וכן הוא אומר "זכור את אשר עשה לך עמלק", יכול בלב, כשהוא אומר "לא תשכח" הרי שכחת הלב אמור, ומה אני מקיים זכור, בפה. נמצא שצריכים לזכור את פרשת פרה דוקא בפה, כמו בפרשת זכור שחובה לקוראה דוקא בספר תורה בפה, ולא די בזה שנזכור בלב. ואם כך, הלוא בקריאת פרשת פרה, לא ביטא בפיו ובשפתיו את ענין מעשה העגל, ואיך יצא ידי חובה?

 

ובספר ערוך השלחן כתב, שלמדנו שפרשת פרה היא מן התורה, ממה שכתוב בסוף הפרשה שם: "והיתה לכם לחוקת עולם", והרי זה מיותר, שכבר נאמר למעלה "והיתה לבני ישראל לחוקת עולם", אלא שבא לחדש לענין קריאת הפרשה שאף בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו אפר פרה אדומה, גם כן חובה לקרוא הפרשה. ולפי טעם זה, נראה שנכון להזהיר את הנשים לבוא לשמוע פרשת פרה.

 

ישנו טעם נוסף לקריאת פרשת פרה, משום שמתקרבים אנחנו לחודש ניסן, שבו נצטווינו להקריב קרבן פסח, וכתזכורת לטהר את עצמנו מטומאת מת שבכך נוכל להקריב את הקרבן בטהרה, לכך קוראים אנו בפרשה זו, ששם בארה התורה את תהליך הטהרה באפר פרה אדומה. ולפי טעם זה, גם הנשים שייכות בקריאה זו כדי להיטהר מטומאתן לאכול קרבן פסח.

 

על כן, לכתחילה יש להזהיר וליידע גם את ציבור הנשים שתבאנה לשמוע פרשת פרה. אולם נשים ועסוקות בטיפול ילדיהם הקטנים, כיון שאי אפשר לעוזבם מבלי השגחה, פטורות מלבוא, כי "העוסק במצוה פטור מן המצוה". ומכל מקום טוב לפחות שיקראו את הפסוקים של 'פרשת פרה' מתוך החומש.

 

קטן פחות מגיל 13 לא יעלוהו כלל לעליית מפטיר של שבת פרה. ואם טעו וקראוהו כבר, יקרא הגדול את הפרשה ולא הקטן בשום אופן, שהרי אינו מוציא את אחרים ידי חובתם.

 

שאלה - #040318

שאלה? ראשית, ברצוני להביע את הערכתי לתשובות אלו שהרב כותב. ואני רוצה לומר לכולם שידעו כי בעלי שיחיה בכל ליל שבת קורא את השאלה והתשובה, והדבר מעורר אצלנו ידע והבנה טובה בדברים שעדין לא ידענו כדי הצורך, ובעצם אלו דברי התורה שלנו בשלחן של שבת. יבורכו הרב והציבור.
 
ועתה לשאלתי, בשבוע שעבר השתתפתי בשיעור הקבוע של הרב בימי ראשון בערב בבית משפחת רובין ברחוב יגור, והרב הזכיר בשיעור שאנחנו הספרדים אוכלים רק בשר 'חלק' ולא בשר 'כשר', ולכן מי ששלח משלוח מנות לחברו בשר 'כשר', לא יצא ידי חובת המצוה. ומכיון שאני עדיין חדשה קצת במושגים, לא הבנתי מה זה בשר 'חלק' ומה זה בשר 'כשר' שאנחנו הספרדים לא אוכלים? (ליאת בוטבול תחי')
 

 
 
תשובה: 

ראשית, תודה רבה וישר כח על הברכות. ואגב אומר כי אמר לי יהודי יקר, שהוא משתדל בכל שבוע לתלוש את השאלה והתשובה מהעיתון ולתלותה בלוח המודעות בבית הכנסת, וכך הוא מזכה את הרבים בדברי תורה, ומחמת כן מתעוררים הציבור לשאול שאלות ולהתעניין בעוד דברים נפלאים ומחכימים שבתורתנו הקדושה.
 
ולעצם השאלה, הנה המושג הזה של בשר 'חלק' ובשר 'כשר', נוצר לפני כמאתיים שנה, ומעשה שהיה כך היה: האוכלוסיה בירושלים דאז היתה מונה מבני ספרד ועדות המזרח בלבד, וזאת מחמת מושל ישמעאלי רשע שלא האמין באשכנזים כיהודים כיון שבאו מארצות הנצרות, ועל כן היה מטיל עליהם מיסים כבדים והיו הולכים להתגורר בעיקר בערי חברון וצפת. לאחר שמת מושל רשע זה נתמנה מושל אחר ליברלי יותר, וקיבל כי האשכנזים הינם יהודים ממש, ואז נהרו רבים מהאשכנזים לעיר הקודש ירושלים, ופתחו להם משחטה משלהם.
 
אך מפאת חילוקי הדעות בגדרי בהמה טריפה בין מרן השולחן ערוך שהספרדים פוסקים על פיו, ובין הרמ"א שהאשכנזים פוסקים על פיו, גרם הדבר לבלבולים, כי יש בהמות שלדעת מרן הם טריפות, ולדעת הרמ"א הם כשרות. אי לכך תיקן הראשון לציון דאז, הגאון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל, שעל הבהמות הכשרות לדעת מרן יכתבו 'חלק', ועל הבהמות הכשרות לדעת הרמ"א יכתבו 'כשר', והזהירו שהספרדים לא יקנו אלא מהבשר ה'חלק' בלבד, כי הבשר ה'כשר' הינו טרף לדעת מרן, ותקנה זו קיימת עד היום.
 

אמנם במשך השנים טעו חלק מציבור הספרדים והחלו לקנות גם כן בשר 'כשר'. עד שבא מןר הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל לפני כ-50 שנה ועורר רבות מאוד מאוד על הדבר הזה, ובורך השם כיום רבתה המודעות וכל אאשר יראת שמים על לבו, נזהר לקנות אך ורק בשר שהוא חלק ולא כשר כלל.
 
ומצה רבה על כל אחד ואחד מאתנו ליידע את חבריו ומכריו הספרדים שגם היום קיימת תקנה זו של בשר 'כשר' ובשר 'חלק', ואין להקל ראש ולקנות בשר 'כשר', כי הינו 'טרף' לספרדים.
 
ומה טוב שגם בני אשכנז יקבלו על עצמם חומרה זו כדעת מרן השולחן ערוך, בפרט בחשש איסור כזה חמור של אכילת בשר 'טרף'. ובאמת שכן רבים מבני אשכנז החרדים לדבר ה', משתדלים לקנות אך ורק בשר 'חלק', ותבוא עליהם ברכת טוב.
 
חנויות ומסעדות
המוכר בחנותו בשר 'כשר', חובה גמורה וקדושה עליו, לתלות מודעה גדולה שבשר זה מיועד אך ורק לבני אשכנז, אבל בני ספרד לא יקנו ממנו כלל, כי להם הוא טרף. ויש לשים לב לזה, כי רבים מבני ספרד לא מודעים לזה, ונכשלים ואוכלים בשר "כשר" שבשבילם הוא טרף.
 
מכירת בשר 'כשר'
ודע, כי במקומות שרוב ככל הציבור הם מבני ספרד ולא מבני אשכנז, כמו בכל ערי הפריפריה, אין היתר לבעלי החנויות והמסעדות שם למכור בשר "כשר" כלל ועיקר, ולא ימכרו אלא בשר 'חלק' בלבד, והמוכרים בשר 'כשר' עליהם לדעת, כי הם מחטיאים ומכשילים את הרבים שאינם ידועים למכשול הזה.
 
וכבר כתב הרמב"ם: כל המכשיל אדם שהוא עיור בדבר מסוים, או שחיזק ידי עובר עבירה שהרי הוא עיור בדבר זה שאינו רואה את דרך האמת מפני תאוות ליבו, או שיפתהו ויעזרהו להשלים עבירתו, או יכין לו סיבת העבירה, הרי זה עובר על לא תעשה: "ולפני עיור לא תתן מכשול". ע"כ.
 
עדות שנהגו בחוץ לארץ לאכול בשר 'כשר'
בני ספרד ועדות המזרח שנהגו במקומות מסוימים בחוץ לארץ להקל לאכול בשר 'כשר', כיון שבאו עתה לארץ ישראל שזה מקומו של מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, יש לדבר עמהם בנחת ובהסברה נעימה, שבשר זה הוא 'טרף' לדעת מרן, ושיקפידו לקנות אך ורק בשר 'חלק'. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו, ואין חטא בא על ידו. אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.
 
אורח במקום שאוכלים בשר 'כשר'
המתארח אצל חברו שלצערנו עדין אוכל בשר 'כשר', לכתחילה עליו ליידע אותו מראש שיקנה אך ורק בשר חלק, כדי שלא יכשילו חלילה באכילת בשר איסור. אך אם לא עשה כן, ועתה אינו יודע אם הבשר שהובא לפניו הוא 'כשר' או 'חלק', רשאי לאכול את הבשר, ובפרט כשיש לחשוש שבעל הבית יתבייש.
 
כלים שבישלו בהם בשר 'כשר'
אורח חשוב המתארח אצל חברו שלצערנו עדין אוכל בשר 'כשר', אך לכבוד האורח החשוב קנה הבעל הבית בשר 'חלק', אע"פ שהבשר מתבשל בכלים הבלועים מבשר 'כשר', מותר לאורח לאכול שם. ומכל מקום אם ישנה אפשרות מראש ובצורה יפה ונעימה, שבעל הבית יגעיל את הכלים במים רותחים, תבוא עליו ברכה.

 

שאלה - #270218

שאלה? האם מותר לשבת בחזרת השליח ציבור בעמידה? אם כן איפה בדיוק מותר? (אגב קראתי של על פי הרב חידא עליו השלום צריך להישאר עומד).  אשמח לתשובה מכבוד הרב.
 

 
 
תשובה: 

בסיום העמידה ישאר עומד עד הקדושה, שאז יחזור למקומו לומר שם קדושה, ולאחר הקדושה מותר לשבת. ויש מקפידים לעמוד עד האל הקדוש, והמחמירים לעמוד כל החזרה, תבוא עליהם ברכה.

שאלה - #170218

שאלה? האם יש ענין ללבוש בגדים נאים ומכובדים בליל פורים וביומו, כמו שרגילים ללבוש בשבתות ובחגים או אפשר ללבוש בגדי חול? [אסף שבת הי"ו]
 
 
תשובה: 

כבר בערב פורים ילבשו כולם, אנשים, נשים וילדים, בגדים נאים של יום טוב, לכבוד היום הקדוש והחשוב הזה, ולא ישארו בבגדי חול שעליהם כלל, שאין זה נאה ולא יאה להיכנס בבגדי חול ביום השמח והנעלה הזה. והבאים בבגדי חול, יש בזה חשש של זלזול ביום הנעלה והקדוש, שאינם מחשיבים את הניסים הגדולים שעשה לנו השם יתברך, ואינם מטריחים עצמם מעט להחליף בגדיהם לבגדי חג ויום טוב. וכבר הפליגו חז"ל מאוד בשבח יום הפורים, עד שאמרו שיום הכיפורים מעלתו כיום פורים.

 

כן כתבו רבים מהפוסקים ומהם: המהרי"ל, הרמ"א, מעבר יבוק, החיד"א, מהר"ח אבולעפייא, קב הישר, יסוד יוסף, עבודת ישראל, יפה ללב, דברי יציב ועוד. וכן מבואר בפסיקתא זוטרתא על הפסוק, "וזכרם לא יסוף מזרעם", שאפילו אבלי ציון וירושלים ששים ושמחים בפורים ורוחצים ומתכסים לבנים. וכתב רבי חיים פלאג'י, וילבש בגדי יום טוב מהערב וילך לבית הכנסת, ולא כאותם שנוהגים ללבוש בבוקר יום פורים, וזהו מנהג רע, כי הלבישה היא זכר למרדכי ואסתר, שנאמר: "ותלבש אסתר מלכות", ונאמר: "ומרדכי יצא בלבוש מלכות", ואיך יתכן לקרוא הפסוקים הללו במגילה בלבוש של חול. גם הרב חמדת ימים כתב שכן נאה לעשות להחזיק טובה למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים והנפלאות ההם, ופדה את נפשותינו ממות. ועל כן צריכים אנו להראות בעצמנו הענין הזה ולשמוח בישועת אלוקינו להכיר ולידע את החסד הנפלא ההוא, עם היות שלא היינו כדאים והגונים, ובאהבתו ובחמלתו הוא גמלנו כל טוב. ומי הוא זה אשר יבין זאת, ולא יודה וישבח לאדון הכל על כל הטובה אשר עשה לישראל עמו.

 

ואגב אכתוב מה שמרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל היה רגיל לספר בימי הפורים על האדמו"ר מזיכלין זצ"ל שהיה מקפיד מאוד על מי שמזלזל בכבוד יום הפורים ואינו לבוש בבגדי שבת לכבוד היום הקדוש. והנה שנה אחת, בתענית אסתר לעת ערב, התאסף ציבור גדול בבית המדרש לשמוע את קריאת המגילה, וכולם היו מלובשים בבגדי שבת, אך איש אחד מתושבי העיר בא לבוש בבגדי חול. שאלו אותו אנשים מדוע לא לבש בגדי שבת לקריאת המגילה, והשיב בליצנות בזו הלשון: "קדחת איז קיין קרענק, און פורים איז קיין יום טוב", כלומר: "קדחת זו לא מחלה, וגם פורים זה לא יום טוב". בעודו אומר מילים אלו, נפתחה הדלת, והאדמו"ר נכנס לבית המדרש. הוא הספיק לשמוע את דברי הלץ, ופנה ואמר לו: "אנו אומרים פורים הוא יום טוב, וקדחת היא מחלה". הדברים יצאו מפי הרב, והאיש הזה הלך אחר התפילה לביתו, וקיבל קדחת חזקה במיוחד, ר"ל. כעבור כמה ימים, ראה כי המחלה מתגברת, והבין על מה ולמה. שלח לרב שיתפלל עליו, והרב השיבו: "אז קדחת איז א קרענק וייסט ער שוין ער מיז דאך אבער וויסען אז פורים איז א יום טוב". כלומר, "קדחת שזו מחלה הוא יודע, אבל צריכים ללמדו גם שפורים זה יום טוב". וזה האיש היתה לו המחלה שנה תמימה, עד עבור הפורים השני, ואז נרפא ממחלתו, ולא העיז עוד לומר דברי ליצנות על מועדי ישראל וחגיהם. ("להב אש" עמוד קכא)

שאלה - #160218

שאלה? מה טעם ענין זה שנותנים בימים אלו מעות למחצית השקל, ולהיכן הנכון ביותר לתת את המעות הללו? (אורי מויאל הי"ו)
 
 
תשובה: 

בזמן בית המקדש ציותה התורה על כל אחד מישראל קודם חודש ניסן להביא תרומת 'מחצית השקל' לבית המקדש, כדי שמראש חודש ניסן בשנה זו עד לראש חודש ניסן בשנה הבאה, יקריבו מכסף זה "קרבנות ציבור" [דהיינו, קרבנות הבאים בשביל כל ישראל, כמו תמיד של שחר ותמיד בין הערביים, מוספים, לחם הפנים ועוד].

 

ואמנם גם היום, שבעוונות הרבים חרב בית המקדש, נוהגים לתת סכום זה, אך נזהרים לומר שהוא 'זכר' למחצית השקל, ולא מחצית השקל ממש. וגם הנשים נותנות סכום זה, כשם שנתנו בזמן שבית המקדש היה קיים. וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים.

 

יש להשתדל לתת מעות אלו קודם קריאת המגילה. המטבע של 'מחצית השקל' הוא: 9 גרם כסף טהור, לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. וכיום הסכום הוא, כ-25 ₪.

 

הרוצה לתת יותר מהסכום הנדרש, רשאי לתת כמתנת ידו כדי להרבות תורה, צדקה וחסד, ותבוא עליו ברכה. ומאידך, מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע של חצי שקל [50 אגורות] המצוי כיום.

 

את הכסף נותנים למוסדות של תורה שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שזה מהווה כתחליף לקרבנות שהיו מכפרים על עם ישראל בזמן בית המקדש, ואדרבה אמרו חז"ל (מגילה ג ע"א): "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת הקרבנות".

 

ויש לדעת כי אחת המעלות הגדולות ביותר בצדקה, היא לזכות את אותם יהודים שעדין לא זכו לקיים תורה ומצוות, שמירת השבת, טהרת המשפחה ועוד, וכמבואר בבית יוסף (יורה דעה סימן רמט) שיש ד' מעלות בצדקה: א. עניים. ב. בניית בית הכנסת. ג. עניים חולים. ד. לתת לנערים ללמוד תורה, שזו המעלה הגבוהה ביותר.

 

והתבונן בעצמך, היכן המעלה גדולה יותר אם לא אצל אחינו התועים, שלא זכו עדין ללכת בדרך השם, ובא אדם ונותן להם חומר בשפה נעימה וקלה, למען יוכלו למצוא את עצמם אט אט בקיום עוד מצוה ועוד מצוה. ועל העושים כן נאמר (דניאל יב ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד".

 

ומרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בהקדמה לספרו יביע אומר חלק י', אחר שהרחיב במעלת העוסקים בתורה, כתב: אולם, למעלה בקודש הוא "זיכוי הרבים", שאין לך מעלה גדולה כמו מי שמזכה את הרבים, שנאמר (דניאל יב ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", כשם ששבעת כוכבי לכת נראים לנו כניצוצות קטנים, והאמת שהם פי כמה וכמה מיליונים מכל כדור הארץ, כך המזכים את הרבים ערכם גדול אצל השם יתברך, שמושכים את אחינו התועים מדרך השם בעבותות אהבה לתוך קדושת התורה, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה.

 

צא ולמד מה שכתב בספר חובות הלבבות: ודע, שאפילו החסיד הגדול ביותר, וגדול בתורה, עד שיגיע לתכלית השלמות בתיקון נפשו אצל השם יתברך, ואפילו אם יגיע למדרגת מלאכי השרת במידותיהם הטובות, ובמנהגיהם הנחמדים, ובהשתדלותם העצומה בעבודת הבורא, ובאהבתם הזכה בהשם יתברך, עדין לא יגיע לזכויות מי שמורה ומדריך את בני האדם אל הדרך הטובה והישרה בעבודת השם, ומיישר אורחותיהם, להטותם לעבודת השם, ולקרבם לצור מחצבתם, ולהחזירם בתשובה שלימה, שזכויותיו של זה נכפלות שבעתיים, בעבור זכויותיהם של אלו שבמשך כל הימים והזמנים, ובזכויות זרעם וזרע זרעם. ועליו אמרו חז"ל (בבא מציעא פה ע"א): "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו אם הקב"ה גוזר גזרה, מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיה טו יט): "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה", וזוכה ויושב בישיבה של מעלה". ובזוהר הקדוש אמרו, אילו ידעו בני האדם כמה גדולה מעלת המזכה את הרבים, ומחזירם בתשובה, היו רצים אחר זה כאדם הרץ אל חייו. ובדורנו זה, בנקל יכולים להשיב אנשים תמימים אל דרכי ה', ומה טוב ומה נעים גורלם. עד כאן.

 

ובאמת שרבים משתדלים להשפיע על אחינו התועים מדרך האמת וללמדם את דרך התורה וקיום המצוות באמצעות החוברות: שבת, טהרה ומועדי ישראל ועוד "בהלכה ובאגדה", הכתובות בשפה קלה ונעימה השווה לכל נפש. ובחסדי השם רבים התחזקו בשמירת התורה והמצוות דרכם, ועלו מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. והכל נזקף לזכותם של אלו השומעים לקול מורים המבינים במעלת זיכוי הרבים, ומזילים מעות מכיסם לחלק מהחוברות הנ"ל לעמך ישראל שעדין לא זכו להסתופף בחצרות השם, ומגישים להם הכל ערוך בטוב טעם ודעת.

 

לאור האמור, מצוה רבה על כל אדם לתת את כספי "זכר למחצית השקל" לטובת חלוקת החוברות הללו חינם לזיכוי הרבים. [ואם קשה לו לחלק, ישנם אנשים יראי שמים בעלי תשובה שמוכנים לחלקם חינם לזיכוי הרבים.] ואין ספק שמקיים הוא את המצוה בהידור רב עד מאוד, ואשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא. המעוניינים יפנו לפל': 050-412-5585 או 052-711-7576

 

שאלה - #140218

שאלה? אשה שאיחרה לבית הכנסת בפורים בשמיעת המגילה, ורואה שפספסה את הברכות ועוד כעשרה פסוקים ראשונים, היאך תנהג כדי לצאת ידי חובת המצוה? (הודיה תורג'מן תחי')
 
 
תשובה: 

הדבר ברור שאי אפשר לה לשמוע את שאר המגילה עתה, ובסוף הקריאה להשלים את הפסוקים שהחסירה, כי הקריאה חייבת להיות על הסדר דווקא. על כן, עליה לברך עתה את הברכות, ולקרוא מיד את הפסוקים שהחסירה מתוך החומש שבידה, ותזדרז להדביק את הקצב עם החזן, ואז כשתגיע אליו תמשיך משם והלאה לשמוע מתוך מגילתו הכשרה. ומזה למדנו על אדם שבאמצע קריאת המגילה הוצרך לצאת לשירותים, וחזר לאחר כשלוש דקות, ישלים מיד את החסר מתוך החומש, עד שיגיע לחזן וימשיך לשומעו. שכל ששומעים את רוב המגילה מתוך מגילה כשרה, יוצאים ידי חובה. (משנה ברורה סימן תרצ ס"ג ובאור הלכה ד"ה דוקא, כף החיים סקכ"א, מטה יהודה עייאש, בית עובד ועוד.)

 

שאלה - #130218

שאלה? האם נשים צריכות לבוא לבית הכנסת בשבת לשמוע "פרשת זכור"? (ענת בן דוד תחי') 
  תשובה: 

הפוסקים נחלקו האם נשים חייבות לשמוע פרשת זכור, כי מחד יש מקום לחייבן, הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק, וכל מצוה שאין זמנה קבוע, כמו ברכת המזון, מזוזה וכיוצא בהן, נשים חייבות. אולם מאידך הואיל ועיקר מצות זכירת עמלק, היא כדי לבוא לידי מעשה להלחם בעמלק ולמחותו בפועל מן העולם על ידי כלי מלחמה ונשק, והלא נשים אינן יוצאות למלחמה, לכך יש מקום לפוטרן מפרשת זכור. על כן, לכתחילה תשתדלנה הנשים מאוד לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת 'זכור', כי לדעת רבים האשה חייבת בזה מן התורה. אך אשה שקשה לה מאוד, וכגון שאין בית הכנסת בקרבת ביתה וצריכה ללכת רחוק, יש לה על מה לסמוך שלא לבוא. וכמו כן, נשים שיש להם ילדים קטנים ועסוקות בטיפול הילדים, כיון שאי אפשר לעוזבם מבלי השגחה, פטורות מלבוא לשמוע פרשת 'זכור'. כי כלל גדול בידינו: "העוסק במצוה פטור מן המצוה", וכיון שהן עסוקות כרגע בהשגחה וחינוך הילדים, פטורות הן ממצות שמיעת פרשת 'זכור'. ועצה טובה, מאחר וברוב בתי הכנסת מארגנים בפורים קריאת המגילה לנשים, הנכון שהשליח ציבור יקרא להן באותה הזדמנות פרשת זכור בספר התורה.

 

שאלה - #090218D

שאלה? טעימות לפני קריאת המגילה 
כתוב את השאלה כאן: ליל פורים חל במוצאי תענית אסתר, ואני בתור אחראי בבית הכנסת, דואג בכל שנה לציבור שיטעמו מעט עוגות וקפה קודם קריאת המגילה, כדי שיוכלו לשמוע את המגילה מתוך ישוב הדעת ולא כשהם רעבים ולחוצים לאכול ולשתות, האם נכון הדבר שאני עושה או לא? (יצחק רועי בן אדיבה הי"ו)


  תשובה: 

ראשית, יש לדעת כי אסור לאכול קודם קריאת המגילה פת או עוגה ושאר מיני דגן כקוסקוס, סיגרים וכיוצא בהם, למעלה משיעור כביצה [50.4 גרם]. ואולם, מותר לאכול מהם עד שיעור כביצה. ומשאר מאכלים, כפירות, אורז וכיוצא בהם, מותר לאכול ללא הגבלת כמות. וכן מותר לשתות תה, קפה וכדומה.

והמקור לזה, כי הנה בגמרא מסכת ברכות (ד ע"ב) אמרו, לא יאמר אדם בערב אוכל מעט ואשתה מעט, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וכתבו התוספות, מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של הלילה, אין לאכול "סעודה" עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל ערבית. ומבואר שדוקא סעודה אסור, אבל טעימה בלבד, מותרת. וכן מבואר מהשלחן ערוך לענין קריאת שמע, שכל האיסור דוקא כשקובע סעודה, אבל טעימה עד שיעור כביצה פת, מותר, וכדין אכילת פירות שמותרת.

וכיון שאפילו בקריאת שמע שהיא מן התורה, מותר לטעום, כל שכן במגילה שהיא מדרבנן. וכתב המגן אברהם בשם הרא"ם שאדרבה קריאת המגילה קלה יותר מקריאת שמע ובדיקת חמץ, שכיון שהיא חביבה לא יבוא לפשוע שלא לקוראה, ואם בקריאת שמע ובדיקת חמץ, הטעימה מותרת, קל וחומר למקרא מגילה. ועוד שעיקר מצות מקרא מגילה ביום. ולכן דקדק הרמ"א לכתוב, אסור "לאכול" קודם מקרא מגילה, ומשמע שטעימה מותרת.

ואמנם מה שסיים המגן אברהם שם: "ומכל מקום אין להקל אלא לצורך גדול". קצת קשה למה החמיר, הלוא מן הסתם לאחר תענית אסתר, נחשב צורך גדול לטעום קודם קריאת המגילה. וכן מבואר באורחות חיים, הראב"ד, והמאירי שנחשב צורך בטעימה קודם הקריאה. והמגן אברהם עצמו בהלכות קריאת שמע הביא את תרומת הדשן שהחמיר בטעימה, וכתב, ומכל מקום נראה לי שאין להחמיר בטעימה. ולא הצריך שיהיה צורך גדול. וכן פסק מהר"י זרקא בספרו עוד יוסף חי להתיר לכתחילה טעימה. ולכן נראה שלא כתב כן המגן אברהם אלא לחומרא בעלמא. וגם הפרי מגדים כתב שהמגן אברהם התיר טעימה לפני קריאת המגילה. וכן עיקר. (שו"ת יביע אומר חלק ט סימן סז. שו"ת מעיין אומר חלק ג עמוד שעז)

אדם שממנה שומר להזכיר לו לקרוא את המגילה, רשאי לאכול אפילו יותר משיעור כביצה של מיני דגן. וגם 'שעון מעורר', נחשב כשומר כדי להזכיר לו לקרוא את המגילה.

לאור האמור לעיל, ראוי ונכון שבכל בתי הכנסת הקוראים את המגילה במוצאי התענית - ליל י"ד, יכריזו על הפסקה קטנה של כמה דקות קודם קריאת המגילה, ובה יביאו מיני מזונות ושתיה בשפע לכל המעוניינים לפתוח את הצום, וכך יוכלו הציבור לשמוע את המגילה בנחת ובישוב הדעת. ורשאים לאכול עוגה אפילו יותר משיעור כביצה, שכיון שרבים הם, אין חשש שישכחו לקרוא את המגילה, כי הרבים מזכירים אחד לשני. ועל הגבאים היקרים לתת את דעתם בכל זה, כי אנשים רבים קשה עליהם הצום, ואין שום היתר לצערם, חלילה וחס.

גם הנשים צריכות להיזהר בכל זה שלא לאכול פת או עוגה קודם קריאת המגילה, אך יאכלו פירות או אורז וכיוצא בהם, ולא ימתינו בתענית ויצערו את עצמן בחינם. וברור שאם ימנו שומר\ת להזכיר להן לקרוא את המגילה, רשאיות לאכול אף יותר מכביצה לחם או עוגה, וכנ"ל.

 
מעט מילי דבדיחותא לסעודת פורים
J פעם אחת שאל כומר אחד את הגאון רבי יהונתן אייבשיץ: אתם היהודים אסורה לכם הנקימה והנטירה, ולמה עד היום אתם מתנקמים בהמן שהיה לפני יותר מאלפיים שנה? ענה לו הרב: חס ושלום, אין בזה משום נקימה ונטירה, אלא זוהי "תזכורת" ל"המנים" של כל דור ודור, להזכיר להם את סופו של המן רבם הראשון...

J ראו פעם אחת עם הארץ כשהוא יושב ומגרד בסכין כל שם "המן" הכתוב במגילת אסתר המודפסת בסוף החומש. גערו בו: איך אתה מקלקל את המגילה? תמה עם הארץ: הרי כתוב במפורש בתורה "מחה תמחה את זכר עמלק", אם כן צריך למחוק את שם המן מן הספר! אמרו לו: טוב, מילא שמו של המן ראוי למחוק אותו, אולם בזה אתה מגרד ועוקר גם את המילים הקדושות שמעבר לדף מול תיבת המן?! אמר להם אותו עם הארץ: הרי אמרו חז"ל 'אוי לרשע ואוי לשכנו'...

  עם הארץ אחד שאל את חברו: משה רבנו כידוע נולד ביום ז' באדר, אם כן יוצא שיום הברית מילה שלו חל בי"ד באדר שהוא פורים, והשאלה היא במה התחילו אז, אם במגילה או בברית? חברו ה"גאון" עיין, יגע ומצא, ענה ואמר לו: העיר גושן מסתמא היא מוקפת חומה מימות יהושוע בן נון, ואם כן אין מקום כלל לשאלתך, כי שם קורים את המגילה ביום ט"ו ולא ביום י"ד...

  נדבן אחד שאשתו קמצנית, הזמין פעם אחת קבוצת עניים לסעודת פורים. ראו שהאשה מגישה לבני הבית רבע עוף לכל אחד, ואילו להם העניים – רבע עוף לארבעה אנשים. מיד קם אחד מהם וקרא: רבותי, קומו ונתפלל מנחה! אמר לו בעל הבית: מה אתה ממהר, הלוא טרם אכלנו והשעה היא רק רבע לאחת?! השיב לו העני בחיוך: אצלך בצלחת רבע לאחד אבל אצלנו רבע לארבע...

  איש אחד הזמין לביתו אורח עני לסעודת פורים. הגישו לשולחן קערה גדולה מלאה כיסנים טעימים מאוד, וריחם נודף למרחוק. נטל האורח כיסן אחד ואמר: זה כנגד יחידו של עולם! נטל עוד שניים ואמר: אלה כנגד משה ואהרון. נטל עוד שלושה ואמר: אלו כנגד שלושת האבות, ועוד ארבעה – כנגד ארבע האמהות, ועוד שנים עשר כנגד י"ב שבטים... אמר בעל הבית לאשתו, סלקי מיד את הקערה מכאן, בטרם יקח כנגד ששים רבוא בישראל...

 

שאלה - #090218C

שאלה? לא שמע כמה פסוקים בקריאת המגילה 
כתוב את השאלה כאן: מי שבאמצע קריאת המגילה הוצרך לצאת בדחיפות לשירותים, ועד שחזר התקדם החזן בעוד כעשרה או חמש עשרה פסוקים, היאך יתנהג כדי לצאת ידי חובתו? וכמו כן, אשה שאיחרה לבוא לבית הכנסת לזמן שקבעו את קריאת המגילה, והגיעה לאחר שהחזן כבר הגיע למשל לפרק ב', היאך תנהג כדי לצאת ידי חובתה? (ירון ומוריה מקייס הי"ו) 


  תשובה: 

ראשית, טוב שכל אדם יחזיק בידו מגילה כשרה, ובכך ירוויח שאם לא שמע כמה מילים, ישלים מהר מתוך מגילה כשרה עד שידביק את הקצב עם החזן. אך אינו רשאי להמשיך לשמוע מהחזן ובסוף הקריאה להשלים את הפסוקים שלא שמע, מאחר וצריך לשמוע את כל המגילה כולה מתחילתה ועד סופה על הסדר. ומכל מקום גם מי שאין לו מגילה כשרה, רשאי מן הדין להשלים את התיבות שלא שמע מתוך החומש.

ויש להבהיר בהלכה זו, שגם אם לא שמע מהחזן ענין שלם במגילה, וכגון שלא שמע את כל הסיפור עם בגתן ותרש המובא במגילה בסוף פרק ב', יכול להשלים מתוך החומש. על כן מי שהוצרך באמצע קריאת המגילה בדחיפות להתפנות, והפסיד מקריאת החזן למשך כמה דקות, רשאי להשלים מיד בחומש, ולהדביק את הקצב עם החזן. ובלבד שאת רוב המגילה שמע מהחזן.

כי הנה כתב מרן השולחן ערוך (סימן תרצ ס"ג) צריך לקוראה כולה, ומתוך הכתב. ואם קראה על פה, לא יצא. וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה, אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. הגה: אבל אם השמיט הכותב תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא; ואפילו באמצעה דוקא שלא השמיט ענין שלם. ע"כ.

ובאר הרב משנה ברורה, מה שאמר 'ואם קראה על פה, לא יצא', היינו דוקא אם קרא על פה את כל המגילה או את רובה, אבל אם קרא מקצתה על פה כשרה בדיעבד. ואפילו אם היתה סיבת קריאתו על פה, מפני שהסופר השמיט בה איזה תיבות באמצעה עד חציה והוכרח הקורא לקוראה על פה, אף שלכתחילה אינו נכון לקרוא במגילה שחסרה תיבות, מכל מקום בדיעבד יצא.

ומה שכתב 'אם השמיט הכותב תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא', הטעם כיון שצריך שיקרא מתוך ספר, ואם חסר מתחילתו או שחסר באמצע ענין שלם, אף שהוא רק מקצתו אין זה נקרא ספר. וכתב על זה בביאור הלכה, ולפי זה נראה פשוט שכל זה שייך דווקא לענין אם השמיט את הכתיבה מתוך הספר, [שאז יש לחלק שאם חיסר מתחילתה או בסופה או ענין שלם, פסולה, ואם חסרה באמצע עד חציה, כשרה]. אבל לענין קריאה על פה שיוצא ידי חובה, כל שאין רוב הקריאה על פה, אין לחלק בזה בין אם קרא על פה בתחילתה או בסופה או ענין שלם, שבכל אופן יצא ידי חובה. ובבגדי ישע ראיתי שהחמיר בזה, ולא נראה כלל. וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים להקל, וכן מצאתי כדברי במטה יהודה עייאש. ע"כ. וכן פסקו בסידור בית עובד (קריאת המגילה אות ה דף קעב ע"ב), כף החיים (ס"ק כא), וכן מתבאר בחזון עובדיה פורים עמוד רמד.

לאור האמור, אשה שאיחרה לבוא לקריאת המגילה, והגיעה לאחר שהחזן כבר הגיע למשל לפרק ב', עליה לברך עתה את ברכות המגילה [בלילה שלוש ברכות, וביום שתי ברכות], ולקרוא מיד את הפסוקים שהחסירה מתוך החומש שבידה, ותזדרז להדביק את הקצב עם החזן, ומשם והלאה תקפיד לשמוע היטב מתוך מגילתו הכשרה, כי הכלל הוא, שכל ששומעים את רוב המגילה מתוך מגילה כשרה, יוצאים ידי חובה.

השומע מגילה כשהוא מתנמנם
יש להיזהר בשמיעת המגילה בבוקר, שפעמים והוא עייף ומתנמנם, והלכה בידינו: הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, יצא ידי חובתו. אבל השומע את המגילה כשהוא מתנמנם, לא יצא. כי בשמיעה בודאי שחסרו לו כמה תיבות שלא שמע, מה שאין כן בקריאה, ששם לב לקרוא כל מילה ומילה. [וזה לבד ממה שהוא ישן עם תפילין].

פסק מרן השלחן ערוך (סימן תרצ סי"ב): אם קרא כשהוא מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. ובשו"ת הרדב"ז (חלק ה סימן קכה) באר את החילוק בין המתנמנם שיצא ידי חובה לנרדם שלא יצא, כי המתנמנם אפשר לו לכוון לצאת ידי חובת קריאה, אבל נרדם אף על פי שהוא קורא כתקנה כשהוא רדום, אינו יכול לכוון, ולפיכך לא יצא. ואל תתמה היאך הנרדם יכול לקרות? כי אני ראיתי כמה בני אדם כותבים חשבונות והם ישנים ממש ונרדמים, ושואלים אותו, והוא אומר מעולם לא כתבתי. וגם ראיתי מי שהלך לטוחן לקנות קמח והוא ישן, ואחר כך לא היה זוכר מזה כלום. ושואלים אותו, והוא אומר לא זזתי ממקומי. וגם ראיתי מי שהיה עולה בסולם, וישן לו באמצע הסולם, ואדם זה ודאי לא היה יכול לכוון אף על פי שהוא יכול לקרוא, אבל המתנמנם יכול לכוון ולפיכך יצא ידי חובתו. ואפילו לדעת האומרים מצוות אין צריכות כוונה, מודים שבמקרא מגילה צריך כוונה, משום שצריך פרסומי ניסא, ואם לא יכוון לבו אינו אלא כקורא אגרת בעלמא, ואיזה פרסומי ניסא יש כאן? ע"כ.

ובדרך אגב, על האחראים לעמוד על המשמר בעת קריאת המגילה ולהשגיח שלא יפריעו הילדים ברעשנים ובאקדחים ובכל מיני פיצוצים וכלי נשק בעת שהשליח ציבור אומר 'המן', שדבר זה מפריע את הסדר, ומונע את שמיעת המגילה כהלכה לחייבים בה. וכך היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, בהיותו מתפלל לפני כחמישים שנה בבית הכנסת 'בורוכוב' בשכונת הבוכרים בירושלים, קודם שהיה קורא את המגילה היה אוסף בכבודו ובעצמו יחד עם גבאי בית הכנסת את כלי הנשק שהביאו הילדים, ברודים ופיצוצים למיניהם, שלא יפריעו בקריאה.

 

שאלה - #090218B

שאלה? בגדי בנים לבנות ובגדי בנות לבנים לכבוד פורים 
כתוב את השאלה כאן:  
אני מורה בבית ספר 'דתי', ולצערי אני רואה בנות שמתחפשות בתלבושת בנים כמו מכנס או חולצה וכיוצא בזה, האם על פי ההלכה מותר לבנות להתחפש כן בטענה שכוונתן לכבוד פורים או לא? וכמו כן, מה שמצוי במשך השנה שמידי פעם מארגנות הבנות הצגות בבית הספר, האם מותר להן לצורך ההצגה ללבוש כן או לא? (א. מ. תחי')


  תשובה: 

נאמר בתורה (דברים כב ה): "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". והיינו שאסרה התורה שאשה תלבש בגד של גבר, ושגבר ילבש בגד של אשה. ואין ספק שגם בפורים חייבים להיזהר באיסור זה ככל שאר איסורי התורה, שחס ושלום שנעבור עליהם בשביל שמחת פורים. ולצערנו, ישנן בנות שנכשלות בזה מחוסר ידיעה, ולובשות בגדי בנים, הן בהצגות שבמשך השנה בבית הספר, והן בתחפושות בימי הפורים. וכמה מכשולים וירידה ביראת שמים יצאו ממעשים אלו. ובכלל זה, אותם גברים או זמרים המניחים על ראשם פאה נכרית, ומופיעים כך בציבור למצות שמחת פורים, ובאותה שעה נכשלים באיסורי תורה חמורים. כתב רבי אליעזר ממֵיץ בספר היראים: יזהר אדם שלא יתקן עצמו בתיקוני נשים, ואפילו עראי ודרך שחוק, אסור, שהרי לא חילק הכתוב בין קבע לעראי. ולפי שראיתי בני אדם שלבושים במלבושי אשה עראי, וגם האשה במלבושי האיש עראי במשתאות של חתן וכלה, וגם בעניינים הרבה כתבתי כן. עכ"ל. וכתב הב"ח, וכל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולנשמעים בקולו שלא יעברו על איסור לאו, לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה, ותבוא עליו ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו, ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד. ע"כ.

וזו לשון הרמב"ם בתשובה: "נשות בני ישראל גם כי רובם ניצולות מזה העוון רוצה לומר לאו של "לא יהיה כלי גבר על אשה", הנה קצתם נכשלות בו מצד פתיותם, וזה שבחופותיהם תצנוף האשה מצנפת או כובע ותקח בידה סייף וכו' ולא יעלה בדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה, וכבר היה זה נעשה במצרים והיו נכשלים בו גדולים, עד שביטלנו אותו ומחינו זכרו. וראוי להיזהר מזה ולא יסמכו בו על הנשים שאין להם דעת ולא תבונה, ומי שיש בו יראת שמים ידקדק הוא בעצמו בפרטים הללו, כדי שלא יכשלו בעוון זה ויהיה הוא נתפס בעוונם. "וכן התינוקות לפעמים יקשטו אותם בקישוטי הנשים ויצבעו ידיהם בצבע שצובעות בו הנשים ידיהם, וזה בהיפך ממה שציוו עלינו מעתיקי השמועה ז"ל, וממה שהחכמים הזהירו לאדם שידריך בניו בדרך ישרה, והנביא אמר: "למען תלך בדרך טובים", וזו הדרך עקומה ודרך חטאים נעשה בפרהסיא בבתי כנסיות בתוך קהל ועדה מישראל במועדי ה', ואין איש שם על לב. ואל יתנצלו בזה שהם קטנים, כי הלוא אפילו דברים שאיסורם מדרבנן אסור להרגילו לקטן, וזה העני [הקטן] הם מאכילים אותו [מביאים לו] את האיסור, וכך אביו מחנכו. ע"כ.

וכתב רבנו שמואל אבוהב בספר הזכרונות, כל ימינו הצטערנו במה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, וטוענים שאין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא. ובודאי שדברים תמוהים הם שהיאך יעקר לאו גמור מן התורה בטענה שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא, ובעוונות הרבים תחת כוונה זו, יש כוונות לא טובות ומעשים קשים כמו שידוע.

גם בספר יד הקטנה הרעיש מאוד על זה, ואחר שהאריך באיסור הדבר כתב, ובודאי ראוי לכל גדולי ישראל למחות בחרמות גדולות ובכל מיני כפיות לבער המנהג הרע הזה, ולא תהיה מכשלה גדולה כזאת בישראל, ישתקע הדבר ולא יאמר. וכן כתבו עוד רבים מהאחרונים, שיש למחות ביד המקילים ולבטל מנהגם הרע בכל תוקף. ואפשר שגם על הרואים יש קצת איסור בדבר, כעין מה שכתב הרמב"ם, בדין החובר חבר [אחד מבעלי הכישוף], שאדם היושב לפני החבר בעת שמדבר אותם דברים, ומדמה שיש תועלת בזה, מכין אותו מכת מרדות, מפני שנשתתף בסכלות החבר. ע"כ. 

על כן, חובה על ההורים ועל הנהלת בית הספר והמורות, לעמוד בפרץ ולהבהיר לבנות שאין שום היתר שהבנות תלבשנה בגדי איש ואפילו לא בגד אחד, כמו מגבעת, כיפה, עניבה וחולצה של איש. ויבטלו את מנהגם הרע, שכיון שהוא איסור מפורש בתורה, לא שייך לומר בזה "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים". וכל שכן שבודאי בנות ישראל קדושות שומעות לקול מורות, ויקבלו דבריהן.

וברור שכל הורה שאפילו מעט יראת שמים בקרבו, יקבל את הדברים ויזהר מכאן ולהבא, ובכך יתווספו לבנותינו קדושה וטהרה ויראת שמים, ותהיה בזה נחת רוח לאבינו שבשמים. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בדברים הללו שהצניעות יפה להם, שאין מה לחפש קולות, ואדרבה כל הזהיר בהם יותר, הריהו משובח, ולא להישען על קנה רצוץ של מנהג שאין לו שורש וענף. 

ובספר דינים והנהגות ממרן החזון איש זצ"ל (פרק כג אות יג) כתב: אחד ממקורביו נכנס לביתו בפורים עם בתו כבת 4 או 5 כשהיא לבושה במכנסיים והקפיד בדבר ואמר: "וכי זה חינוך?!". ותסמרנה שערות אנוש, מה שסיפרו לנו שבכמה בתי ספר כאן בדימונה, התחפשו הבנות לרבנים, ולבשו חליפה, מגבעת, כיפה וטלית קטן וכו'. וישנם בתי ספר שגם הבנים התחפשו לבנות, אוי לעיניים שכך רואות, ואוי לאוזניים שכך שומעות. וה' הטוב יכפר בעד.

 פעם שאל כומר אחד את הגאון רבי יהונתן אייבשיץ: אתם היהודים אסורה לכם הנקימה והנטירה, ולמה עד היום אתם מתנקמים בהמן שהיה לפני יותר מאלפיים שנה? ענה לו הרב: חס ושלום, אין בזה משום נקימה ונטירה, אלא זוהי "תזכורת" ל"המנים" של כל דור ודור, להזכיר להם את סופו של המן רבם הראשון...

שאלה - #090218A

שאלה? זכר למחצית השקל 
כתוב את השאלה כאן:  מה טעם ענין זה שנותנים בימים אלו מעות למחצית השקל, ולהיכן הנכון ביותר לתת את המעות הללו? (אורי מויאל הי"ו)
 
 
תשובה: 

בזמן בית המקדש ציותה התורה על כל אחד מישראל קודם חודש ניסן להביא תרומת 'מחצית השקל' לבית המקדש, כדי שמראש חודש ניסן בשנה זו עד לראש חודש ניסן בשנה הבאה, יקריבו מכסף זה "קרבנות ציבור" [דהיינו, קרבנות הבאים בשביל כל ישראל, כמו תמיד של שחר ותמיד בין הערביים, מוספים, לחם הפנים ועוד]. ואמנם גם היום, שבעוונות הרבים חרב בית המקדש, נוהגים לתת סכום זה, אך נזהרים לומר שהוא 'זכר' למחצית השקל, ולא מחצית השקל ממש. וגם הנשים נותנות סכום זה, כשם שנתנו בזמן שבית המקדש היה קיים. וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים. יש להשתדל לתת מעות אלו קודם קריאת המגילה. המטבע של 'מחצית השקל' הוא: 9 גרם כסף טהור, לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. וכיום הסכום הוא, כ-25 ₪.

הרוצה לתת יותר מהסכום הנדרש, רשאי לתת כמתנת ידו כדי להרבות תורה, צדקה וחסד, ותבוא עליו ברכה. ומאידך, מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע של חצי שקל [50 אגורות] המצוי כיום.

את הכסף נותנים למוסדות של תורה שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שזה מהווה כתחליף לקרבנות שהיו מכפרים על עם ישראל בזמן בית המקדש, ואדרבה אמרו חז"ל (מגילה ג ע"א): "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת הקרבנות".

ויש לדעת כי אחת המעלות הגדולות ביותר בצדקה, היא לזכות את אותם יהודים שעדין לא זכו לקיים תורה ומצוות, שמירת השבת, טהרת המשפחה ועוד, וכמבואר בבית יוסף (יורה דעה סימן רמט) שיש ד' מעלות בצדקה: א. עניים. ב. בניית בית הכנסת. ג. עניים חולים. ד. לתת לנערים ללמוד תורה, שזו המעלה הגבוהה ביותר.

והתבונן בעצמך, היכן המעלה גדולה יותר אם לא אצל אחינו התועים, שלא זכו עדין ללכת בדרך השם, ובא אדם ונותן להם חומר בשפה נעימה וקלה, למען יוכלו למצוא את עצמם אט אט בקיום עוד מצוה ועוד מצוה. ועל העושים כן נאמר (דניאל יב ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד". ומרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בהקדמה לספרו יביע אומר חלק י', אחר שהרחיב במעלת העוסקים בתורה, כתב: אולם, למעלה בקודש הוא "זיכוי הרבים", שאין לך מעלה גדולה כמו מי שמזכה את הרבים, שנאמר (דניאל יב ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", כשם ששבעת כוכבי לכת נראים לנו כניצוצות קטנים, והאמת שהם פי כמה וכמה מיליונים מכל כדור הארץ, כך המזכים את הרבים ערכם גדול אצל השם יתברך, שמושכים את אחינו התועים מדרך השם בעבותות אהבה לתוך קדושת התורה, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. 

צא ולמד מה שכתב בספר חובות הלבבות: ודע, שאפילו החסיד הגדול ביותר, וגדול בתורה, עד שיגיע לתכלית השלמות בתיקון נפשו אצל השם יתברך, ואפילו אם יגיע למדרגת מלאכי השרת במידותיהם הטובות, ובמנהגיהם הנחמדים, ובהשתדלותם העצומה בעבודת הבורא, ובאהבתם הזכה בהשם יתברך, עדין לא יגיע לזכויות מי שמורה ומדריך את בני האדם אל הדרך הטובה והישרה בעבודת השם, ומיישר אורחותיהם, להטותם לעבודת השם, ולקרבם לצור מחצבתם, ולהחזירם בתשובה שלימה, שזכויותיו של זה נכפלות שבעתיים, בעבור זכויותיהם של אלו שבמשך כל הימים והזמנים, ובזכויות זרעם וזרע זרעם. ועליו אמרו חז"ל (בבא מציעא פה ע"א): "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו אם הקב"ה גוזר גזרה, מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיה טו יט): "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה", וזוכה ויושב בישיבה של מעלה". ובזוהר הקדוש אמרו, אילו ידעו בני האדם כמה גדולה מעלת המזכה את הרבים, ומחזירם בתשובה, היו רצים אחר זה כאדם הרץ אל חייו. ובדורנו זה, בנקל יכולים להשיב אנשים תמימים אל דרכי ה', ומה טוב ומה נעים גורלם. עד כאן.

ובאמת שרבים משתדלים להשפיע על אחינו התועים מדרך האמת וללמדם את דרך התורה וקיום המצוות באמצעות החוברות: שבת, טהרה ומועדי ישראל ועוד "בהלכה ובאגדה", הכתובות בשפה קלה ונעימה השווה לכל נפש. ובחסדי השם רבים התחזקו בשמירת התורה והמצוות דרכם, ועלו מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. והכל נזקף לזכותם של אלו השומעים לקול מורים המבינים במעלת זיכוי הרבים, ומזילים מעות מכיסם לחלק מהחוברות הנ"ל לעמך ישראל שעדין לא זכו להסתופף בחצרות השם, ומגישים להם הכל ערוך בטוב טעם ודעת. 

לאור האמור, מצוה רבה על כל אדם לתת את כספי "זכר למחצית השקל" לטובת חלוקת החוברות הללו חינם לזיכוי הרבים. [ואם קשה לו לחלק, ישנם אנשים יראי שמים בעלי תשובה שמוכנים לחלקם חינם לזיכוי הרבים.] ואין ספק שמקיים הוא את המצוה בהידור רב עד מאוד, ואשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא. המעוניינים יפנו לפל': 050-412-5585.

שאלה - #220118b

שם השואל/ת (בעילום שם)
שאלה? דיבור בבית הכנסת
כתוב את השאלה כאן:  האם הרב יכול לכתוב על חשיבת איסור דיבור בבית הכנסת? תודה.
 
 
תשובה: מחוברת סדר היום בהלכה ובאגדה: קדושת בית הכנסת.
בית הכנסת נקרא "מקדש מעט", ונאמר: "ואת מקדשי תיראו", שיהיה מוראו של ה' השוכן בו עליו. על כן, כתב מרן השלחן ערוך (סימן קנא ס"א): בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגים בהם קלות ראש, כשחוק והיתול ושיחה בטילה. ואותם הנוהגים שם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". וחובה קדושה להישמר ביתר שאת וביתר עוז באיסור זה, שבעוונות הרבים נעשה כהיתר אצל בני אדם. ובזוהר הקדוש הפליג מאוד בעונש המדבר דברים בטלים בבית הכנסת, עד שאמרו שאין לו חלק באלוהי ישראל, ה' יצילנו. (ח"ב רלו)
 
אומר הזוהר (תרומה קלא ע"ב): מי שמדבר דברי חול בבית הכנסת, אוי לו שמראה שיש פירוד בעולמות העליונים, אוי לו שגורע את האמונה, אוי לו שאין לו חלק באלוהי ישראל, שמראה שאין לו אלוה ח"ו, שהרי אינו מתבייש להפסיק בשבחיו. ואפילו הוא מאמין שיש אלוה, אבל הוא מראה שכאילו הקב"ה לא נמצא בבית הכנסת. ואפילו הקב"ה שם, אינו ירא ממנו, ונוהג קלון בתיקון של מעלה שנתקן כשמתפללים, שכיון שמפסיק באמצע, מראה שאין השבחים והתפילות מתקנים כלום.
 
ובספר פלא יועץ (ערך בית הכנסת) כתב: "והחי יתן אל לבו לעמוד בבית הכנסת באימה ביראה ברתת ובזיע, ושלא לשוח שם שיחת חולין חס ושלום מאימת השכינה השורה שם. וידוע שהחמירו מאוד בזוהר הקדוש על המדבר בבית הכנסת, ואמרו שנוהג קלון בשכינה, ואין לו חלק באלוהי ישראל. תסמר שערת אנוש מראות החומרה שבו, ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ. ואף ששומעים לפעמים החומרה שבדבר מהדורשים בעם, אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. וביותר פשתה המספחת הזאת, בימי שמחות וגיל וימים טובים ולילי שמחת בית השואבה ויום שמחת תורה וימי הפורים וכדומה, מחמת עריבות השמחה מרבים בשחוק וקלות ראש. וכל מי שיש בידו למחות, ימחה על דבר כבוד שמו, ואם אין בידו למחות, יזהר בנפשו להיות כאילם לא יפתח פיו.
 
ויש שרוצה ליזהר שלא לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליו אחרים נראה לו כבושה וכיוהרא שלא להשיב ולומר שאינו מדבר בבית הכנסת, ומתוך כך גם הוא מדבר בכאב לב עד שלבסוף נעשה לו כהיתר. והאיש הירא את ה' יאחזהו רעד מהחומרה שבדבר, ולא יבוש מפני כל, ויאמר בפה מלא, איני מדבר בבית הכנסת, שהרי זה דומה למי שרוצים לאבד ממנו הון עתק או להורגו, שלא יחוש לבושה ולא לשום דבר ויחיש מפלט לו. על אחת כמה וכמה שצריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול, שלא לעבור שום עבירה ושלא להימנע מקיום שום מצוה מפני הבושה, ועל זה אמרו: "הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים". והנזהר בזה, מלבד שניצול מעונש חמור, נותנים לו גם כן שכר כעושה מצוה, שמקיים מצות "ומקדשי תיראו", שבית הכנסת הוא מקדש מעט וצריך לירא ממנו.
 
ומכלל מורא בית הכנסת, שלא יתן בקולו קול עוז אפילו לקרוא לשום אדם או למחות ביד אחרים העושים שלא כהוגן, אלא כשצריך לדבר, ילך אצלם וידבר להם בלחש בנועם שיח ובכובד ראש כעומד בהיכל המלך. ועין רואה איך עומדים בפני שרי הארץ ושופטיה בכבוד גדול, ואין קול ואין עונה קול דממה דקה, על זה ידוו כל הדווים, וגם הגויים המתהללים באלילים, ביושבם בבית תיפְלותם עומדים בכבוד גדול. והן אמת שהעומד לפני השופט, עיניו יחזו את אשר לפניו, ואם ירצה לדבר איזה שפת יתר, בחרונו יבהלוהו וחמת מלך מלאכי מוות, לא כן העומד בבית הכנסת שאינו רואה את אשר לפניו ואין נפרעים מן האדם תיכף ומיד, אלא בדרך שאדם רוצה לילך מניחים אותו, ויצר הרע עומד על ימינו לשִׂטְנו, ומסיתו להעבירו על דעת קונו, זהו כל רעת האדם בארץ. אבל חובת אדם אשר הוא יהודי ומאמין באמונה שלימה במציאות ה', מלך נורא ואיום בכל מקום, מלוא כל הארץ כבודו, וביותר מתגלה הארתו והשראת שכינתו בהיכל קודשו, והוא משגיח על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו, ומשלם אפילו על שיחה קלה אם לטוב ואם למוטב, היום לעשותם ולמחר לקבל שכר ועונש, וביד האדם לכוף את יִצרו, וכך היא חובתו וכך נאה לו, כי זה כל האדם. אשרי איש ירא את ה' בכל מקום, וכל שכן בהיכל קודשו הס מפניו, ולא ישמע קולו בבואו אל הקודש לדבר עם חברו. והזהירות שלא לדבר בבית הכנסת היא אפילו שלא בשעת התפילה, אבל בשעת התפילה אפילו שלא בבית הכנסת, צריך ליזהר שלא לדבר מתחילת התפילה ועד סופה... ודי בזה למי שיש לו לב טוב, כי מי שאין לו לב טוב, לא יכנסו בו דברים כהנה וכהנה. עד כאן מדברי הפלא יועץ. ועיין עוד בספר הנפלא "קדושת בית הכנסת ובית המדרש".
 
כתב הגר"ח פלאג'י: על ידי שנוהג קדושה בבית הכנסת, הקב"ה שומע תפלתו ומצילו מן האויבים, ויראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח, ולא ימות לשחת, ולא יחסר לחמו. ולאחר מותו, תנוח נפשו בקבר לשכון בטח, וגופו ועצמותיו אינם נרקבים. וקדושת בית הכנסת תוסיף תת כוחה לטהרו, וכאשר ינהג בקדושה, כך ינהגו עימו, כי כאשר עשה, כן יעשה לו. ע"כ.
 
על הפסוק (דברים כו יט) "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת", כתב בעל הטורים: כלומר, מה שישראל משבחים ומהללים לה' בתפלתם, היא לו לתפארת ולעטרה, ואת אותה עטרה, הוא מחזירה להם, כמו שאמרו (מגילה טו ע"ב): "עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק", אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת, מקיפים כל גופו בקוצים. ה' יצילנו. וכתב מרן החיד"א, המדבר שיחת חולין בבית הכנסת, טוב לו שלא יבוא כל עיקר, כי הוא חוטא ומחטיא, והשטן מקטרג, היום קצר לו לדבר עד שממתין לדבר בעת התפילה. וראה עוד להלן בענין קדושת בית הכנסת ובחומרת הדיבור שם אף שלא בשעת התפילה. (ו קעה)
 
 
סיפר כי זכה פעם לשהות בביתו של הגאון הקדוש רבנו מאיר אביחצירא זצוק"ל שבאשדוד, והנה בהגיע זמן תפילת המנחה, הלך עם הרב לבית הכנסת ודיברו בדרך בדברי תורה. לפני שהספיק לסיים הרב את דברי התורה, הגיעו קרוב לפתח בית הכנסת, הפסיק הרב באמצע הדברים, והחלו ידיו לרעוד ופניו להרצין ולהראות אותות פחד וחלחלה, עד כדי כך שהרב האורח שליוה את רבי מאיר חשב שקרה לו משהו. ואך כשהגיע לפתח בית הכנסת המתין כחצי דקה, והשתחווה השתחוויה גדולה לכיוון ההיכל, שם יד על יד, וכך נכנס בפחד גדול עד ההיכל, השתחווה שוב ונישק את ההיכל. לאחר מכן חזר אחורנית כשפניו כלפי ההיכל, ורמז לאותו חכם שיבוא לחדר צדדי ושם יסיים את דברי התורה.
 
מכאן נלמד מוסר כליות, היאך להזהר בקדושת בית הכנסת. לא בחינם זכה הרב לחולל ניסים ונפלאות נוראים, ולהיות אחד מבני עליה ומגדולי התורה שבדור. (קדושת בית הכנסת כו)
 

 

שאלה - #220118a

שם השואל/ת נתן
שאלה? נייר יבש
כתוב את השאלה כאן: שלום לכבוד מו"ר הרב כתב ב'סדר היום בהלכה ובאגדה': אחר שעשה צרכיו גדולים יקפיד לקנח גם במים, כי זהו עיקר הניקיון. ואם אין לו מים, יקנח במגבונים. ואם אין לו מגבונים, יקנח בניירות לחים. ואם אין שום אפשרות כזו, יקנח בנייר יבש ויקפיד לנקות היטב היטב. עד כאן המציאות מוכיחה כי בנייר יבש כמה שלא ינקו עדיין יישאר מעט לכלוך שיכול לרדת רק באמצעות מים (או בדיעבד באמצעות מגבונים). אם כן במצב בו נקלע האדם למקום שהוא לא יכול לשטוף עצמו במים או לנקות עצמו במגבונים אלא רק בנייר יבש, האם לאחר ניקוי זה הוא יוכל לברך/ללמוד תורה/להתפלל כאשר הוא סומך על שני הכיסויים של המכנסיים והבגד התחתון, וכאשר אין שום ריח כמובן? ומה דין זה בילדים הקטנים מגיל מצוות? תודה רבה מראש על המענה ועל הזיכוי הרבים האדיר והנפלא
 
 תשובה: 

לנתן

רשאי ללמוד שלא ניתנה תורה למלאכי השרת.
 
יש לחנך את הילדים כבר מגיל שש לנקות עצמם כהלכה. ומכל מקום ילד שאינו נקי כהוגן, מותר לו לברך וללמוד, וכן מותר ללמוד ולברך על ידו.


קטן פחות מגיל חמש, אין עונים אחריו אמן כלל. ואינו מצטרף לזימון, אף שיודע למי מברכים. וכתב הריב"ש, אפילו הקטן חריף ויודע למי מברכים ולמי מתפללים, אינו כלום, והרי הוא כמי שאין בו דעת. וכן דעת הרא"ה, הריטב"א, הראב"ד, הרשב"א, הטור, מהר"ש אבוהב, וכן פסק מרן בשלחן ערוך (רטו ס"ג), פרי מגדים, פתח הדביר, שיירי כנסת הגולה, הגר"א, מאמר מרדכי, הגר"ח פלאג'י, חקרי לב, שדי חמד, ערוך השלחן, משנה ברורה, כף החיים ועוד. (יבי"א ח"ב סימן יג, ח"ח סימן כה אות ח. ח"ט סימן קח אות קג. ועיין לחם הפנים על קצוש"ע סימן קסה)
 
קטן מגיל חמש או ספק בן חמש, אם מנקה את גופו כהוגן, עונים אחריו אמן. אבל אם לא ידוע, אין עונים. (עיין מגן אברהם, ישועות יעקב, מגן גיבורים ועוד. ובאר בפאת השלחן: מאחר והברכה אינה יוצאת מגוף טהור, גרע יותר מברכה לבטלה שאסור לענות אמן אחריה.) והגרש"ז אוירבך לא היה עונה 'אמן' אחרי הקטנים אלא 'אמ' בלי ן'. (פסקי תשובות ח"ב עמוד תתלא. ועיין בפס"ת ח"א עמוד תרטז, שקטנים שעדיין לא חונכו על קינוח בבית הכסא כהוגן, אין לענות אחריהם 'אמן').

 

שאלה - #220118

שם השואל/ת גאולה חן
שאלה? חופשת מלון בים המלך
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב. אני ובעלי חרדים. חזרנו בתשובה לפני כמה שנים. אין לנו ילדים.  האם מותר ללכת למלון בים המלך שאינו בהפרדה ורוב האנשים חילונים ויש ברכה ללא הפרדה? אנו לא נלך לברכה או למקומות לא צנועים במלון. רק נשאר בחדר ונלך לחדר אוכל. האם יש בזה בעיה ?

 תשובה: 

אשריכם ואשרי חלקכם שאלו השאלות שלכם.

חז"ל לימדו אותנו שעל האדם להתרחק מכל ניסיון שהוא, ואף אנו מתפללים על זה בכל בוקר 'ואל תביאני לידי נסיון', על כן איך אדם יכניס את עצמו למקום כזה שישנן שם נשים פרוצות, ואיך לא יכשל בשמירת עיניו שהתורה מזהירה על זה פעמיים ביום, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". וברוך השם לא אלמן ישראל, ישנם בתי מלון טובים יותר מבחינה זו, שאם כל כך אדם מרגיש צורך ללכת, שילך לשם.

וברור שמי שיש באפשרותו לוותר על בית מלון בכלל, אין ספק שזה היה עדיף, ישנם צמירים בהרבה מקומות שאפשר לפוש גם שם. אך הכל לפי הענין, כל אחד כפי כוחותיו ודרגתו בעבודת השם המתאימה לו. בהצלחה.

 

שאלה - #08A0118

שם השואל/ת מזל לוי
שאלה? טבעת ונטילת ידים
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב. יש לי עוד שאלה. אם יש לי ולבעלי טבעת נישואים ואנו מקפידים לא להסירה מהאצבע - האם אנו רשאים ליטול ידים עליה עם נטלה? זאת אומרת האם אנו רשאים ליטול ידים עם ברכה למוציא ולכל שאר דברים בלי להוציא את הטבעת??? מה ההלכה אומרת כלפי זה? שוב תודה רבה.

 תשובהאם לא מוציאים את הטבעת כלל אף שלשים בצק וכדומה, אין צורך להוציא את הטבעת בנטילת ידים להמוציא. 

שאלה - #080118

שם השואל/ת מזל לוי
שאלה? עבודה
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב. יש לי חברה שומרת מצוות שגרה בחול והיא רוצה שאני יבנה לאתר בתשלום לעסק של בעלה. העסק של בעלה: יש לו מפעל שהוא מוכר בגדים לא צנועים לחנויות בסיטונאות. זאת אומרת גופיות מכנסים קצרות וכו.... הבגדים האלו נמכרים בחנויות ליד הים ובכל ארה"ב.  היא רוצה שאני יבנה לאתר באינטרנט והם ימכרו את הבגדים האלו באתר באינטרנט. האם זה מותר לי לעשות? תודה רבה לכבוד הרב.

 תשובהאין שום היתר לבנות אתר לצורך דברים הללו, והרי זה איסור משום ולפני עיור לא תתן מכשול, שמכשילים את הרבים באיסור נורא ואיום של פריצות, וכבר אמר הפסוק ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ועל כן יש ליידע את החברה, שבעלה עובר איסור נורא ואיום ומכשיל את הרבים ואוי לו ואוי לנשמתו, ולייעץ לו בדחיפות שיחזור בתשובה ויפסיק ממכירות אלו. והעושה כן, אי אפשר להגדירו כלל ועיקר בגדר שומר תורה ומצוות.

שאלה - #171217

שם השואל/ת אפרים בלום
שאלה? רכב שברולט
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב. האם יש בעיה בלקנות את הרכב שברולט? יש לו סמל מוזר שדומה מעט לצלב. תודה רבה לכבודו.

 תשובהמותר לקנות ואין בזה שום חשש, כמו שבאר מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שצוק"ל בספרושו"ת יחוה דעת חלק ג סימן סה. והעיקר תכוון שאתה קונה את הרכב לשם שמים, שישרת אותך לעבודת השם יתברך לתפילה ושיעורי תורה, וכמו שכתב מרן השלחן ערוך אורח חיים סימן רלה, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, גם צרכי גופו כאכילה ושתיה ושיחה וכל כיוצא בזה, ואז נמצא שעובד את השם תמיד גם בדברים הנראים גשמיים.

שאלה - #161217c

שם השואל/ת צילה
שאלה? סימניות / דגלוני סימון 
כתוב את השאלה כאן: הי כבוד הרב! יש לי שאלה מאוד חשובה. "סימניות / דגלוני סימון" הם סימניות ששמים בספר לסמן בדף משהו. הם לא ממש מדבקות. אפשר להוציא ולשים אותם שוב ושוב.  האם מותר להשתמש בהם בשבת?  כלומר בשבת אין לי עט ולפעמים אני רוצה לסמן בספר משהו אז אני שמה סימניה שנדבקת לדף אבל זה לא ממש מדבקה. האם זה מותר.  תודה רבה רבה!

 תשובה: מדבקה שמדביק בצד הדף שבספר, כדי שיהיה לו סימן והיכר היכן הגיע בלימודו, ושוב כשמסיים לימודו, מדביק אותו בדף האחר שבו סיים עתה, מותר להשתמש במדבקה זו בשבת, לפי שאין ההדבקה לקיום. והרי זה דומה להדבקת טיטולים, והסרת נייר מפלסטר. וכמבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה".

שאלה - #161217b

שם השואל/ת יורם משה א.
שאלה? רבינו תם
כתוב את השאלה כאן: כבוד הרב! אני מאוד מבולבל בקשר לזמני צאת השבת.  אני מבין שיש מחלוקת אבל איפה כתוב מה הדרך הנכונה להוציא את השבת? האם לפי רבינו תם או הגאונים?  אשמח לתשובה. תודה רבה.

 תשובה:רבנו תם

זמן צאת השבת
אסור לעשות מלאכה קודם צאת השבת. ואם עברה חצי שעה מהשקיעה, יצאה השבת. ולא כאותם לוחות שנה המוסיפים 36 או 40 דקות או יותר מהשקיעה; שהרי לפי מרן השלחן ערוך והרמ"א ורוב ככל הראשונים, שיעור מהלך מיל [2000 אמה] הוא: 18 דקות. ובין השמשות שהוא 4\3 מיל, הוא: 13.5 דקות 'זמניות', ואז מגיע "צאת הכוכבים" ויצאה השבת. [להבנת המושג "זמניות", עיין בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה" בדיני קריאת שמע וברכותיה]. ונמצא שאפילו בקיץ שהיום ארוך, יהיה צאת הכוכבים לא יותר מ-18 דקות רגילות לאחר השקיעה. ואף לדעה המחמירה ששיעור מיל הוא: 24 דקות, ו-4\3 מיל הוא: 18 דקות זמניות, לא יהיה צאת הכוכבים יותר מ-24 דקות רגילות לאחר השקיעה. ונוסיף עוד כמה דקות לתוספת מחול על הקודש, אם כן אם עברה חצי שעה בודאי שיצאה השבת.


זמן רבנו תם
ראוי ונכון מאוד לכל אדם שלא לעשות מלאכה עד צאת השבת לשיטת רבנו תם [שבחורף הוא כחצי שעה אחר צאת השבת הרגיל, ובקיץ כחמישים דקות], מפני שרוב ככל הראשונים הסכימו עמו, וכן דעת מרן השלחן ערוך והרמ"א. וכל הזהיר בזה, ישא ברכה מאת השם.


יש לדעת שרוב ככל רבותינו הראשונים פסקו כרבנו תם, ומהם: רב סעדיה גאון, הרשב"ם, הראב"ד, הרז"ה, רבנו אברהם אבן עזרא, הרמב"ן, הרשב"א, המאירי, הראב"ן, הרא"ה, העיטור, התרומה, הריטב"א, הראבי"ה, תוספות רי"ד, הריא"ז, אוהל מועד, מהר"ם מרוטנבורג, הר"ן, הרא"ש, המגיד משנה, הסמ"ג, המרדכי, המנהיג, המאורות, רבנו פרץ, רבנו ירוחם, תרומת הדשן, הרוקח, האבודרהם, מהרי"ק ועוד. וכן רבים מגדולי רבותינו האחרונים ספרדים ואשכנזים כאחד: הרדב"ז, המבי"ט, מהרי"ט, ספר חרדים, הב"ח, המגן אברהם [וכתב, שכל גדולי הפוסקים פסקו כן]. המנחת כהן, הפרי חדש, הגאון מליסא, מהר"י עייאש, רבי צדקה חוצין, רבי אליהו שמאע, מהר"י פראג'י, מהר"ח אלפנדארי, פרחי כהונה ועוד. והגאון רבי עקיבא איגר והחתם סופר ועוד רבים מחכמי אשכנז, היו נוהגים אפילו להקל כרבנו תם בכניסת השבת. וכן פסקו מרן השלחן ערוך (סימן רסא ס"ב) והרמ"א, ובמשנה ברורה שם. והגאון רבי חיים אבולעפיה וחכמי דורו, הכריזו בחרם על אנשי מקומם, שכל מי שיעיז להקל נגד רבנו תם, ינדו אותו. וכן עשה הגאון רבי שמואל לניאדו.


ואמנם מאחר והמנהג הוא כשיטת הגאונים עוד בטרם שנפסק כן בשלחן ערוך, לכן מי שקשה לו להוציא את השבת כרבנו תם, סומך על צאת השבת הרגיל. אך מצוה רבה לפרסם ברבים, שהנכון שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת עד זמן רבנו תם, שזהו ספק איסור סקילה וכרת. ובודאי כל ירא השם, יזהר על נפשו בדבר חמור כזה, אחר שדעת רוב ככל הפוסקים כרבנו תם. ומה שיש טענו שרבנו תם דיבר לפי מקומו בצרפת, כתב מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו הליכות עולם: פשוט לכל מעיין, שדברים אלו לא ניתנו להיאמר כלל, כי הלא רבנו תם מיישב את הסתירה בדברי התנא רבי יהודה שהיה דר בארץ ישראל, ומה לרבי יהודה עם האקלים של צרפת המרוחקת מאוד מארץ ישראל. גם מרן השלחן ערוך שפסק כן, הלא היה דר בארץ ישראל והורה הלכה ליושבים בה, וכן המבי"ט, מהרי"ט, החרדים, הפרי חדש, הגר"ח אבולעפיה ועוד, כולם גאוני ארץ ישראל היו. ובשו"ת דברי יציב כתב: "האומר שסברת רבנו תם היא טעות במציאות, הרי הוא בכלל אפיקורוס, שפוגע בקדושת רבותינו הפוסקים שמפיהם אנו חיים, והרי גדולים אלו היו בארץ ישראל, וראו בעיני קודשם זמן צאת הכוכבים. ומי שאומר שרבנו תם לא דיבר על ארץ ישראל, הבל יפצה פיהו, ודברי רוח הם נגד האמת, ומצוה לפרסם הדבר". עכ"ל. (עיין בשו"ת יביע אומר ח"ב סימן כא, ה"ע ח"ג עמ' קמ, חזו"ע ימים נוראים שפח, חנוכה קפו, שבת א רסח, שבת ב שעג. ח"א תשכג, ח"ד תשטו ועוד)


תשובת המשקל - אשרי אדם המזכה גם לאחרים להוציא את השבת כרבנו תם. וכל שכן אם בעבר היה מחלל שבת, ועתה אזר עוז לקיים את מצוות השם, אשר בודאי חובה קדושה מוטלת עליו להחמיר יותר כרבנו תם.


מלאכות דרבנן, יש להקל לעשותם במקום צורך, קודם צאת השבת של רבנו תם, ככיבוי חשמל, הצטרפות לנסיעה ברכב [כאשר הנהג אינו מוציא שבת כזמן רבנו תם. ונכון שלא יפתח הנוסע את הדלת, כיון שנדלקת מנורה]. וכמו כן, יש להקל לנשים לארגן את הבית, לשטוף כלים בסקוטש רגיל. ויכולה אף להכניס כביסה למכונה ולבקש מילד קטן שילחץ על כפתור ההפעלה, וכל כיוצא בזה. וכמבואר כל זה בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה".

שאלה - #161217

שם השואל/ת דפנה נ.
שאלה? אכילת מזונות בסעודה
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב מה התנאים שמברכים על מזונות כמו עוגה בסעודה?  זאת אומרת על איזה עוגות מברכים מזונות אחרי שעשינו המוציא??? תודה לכם!

 תשובהאכילת מזונות בסעודה
בגמרא מבואר שעל "פת הבאה בכיסנין", מברכים מזונות, ושלושה פירושים נאמרו בזה: א. בצק הממולא במיני מתיקה. ב. בצק שמעורב בו דבש, שמן, ביצים וכדומה שמשנה את טעמו. ג. בצק יבש שנכסס. ולכל דעה, על הסוג האחר מברכים "המוציא". ומחמת ספק, אנחנו מברכים על כל סוגי העוגות "מזונות".
 
על כן, לכתחילה אין ראוי לאכול עוגה בסעודה, שמכיון שיש ספק שמא ברכתה "המוציא", נמצא שיכול להיות שנפטרה בברכת "המוציא" שעל הלחם. על כן, הנכון להביא את העוגה לאחר ברכת המזון, ואז יברך עליה ללא חשש. אולם, אם בכל זאת אוכל את העוגה בסעודה, לא יברך עליה, כי "ספק ברכות להקל". וטוב שיברך על דבר אחר שברכתו "שהכל" כשוקולד או סוכריה וכדומה, ויכוון לפטור את העוגה מספק.
 
ומכל מקום, האוכל עוגה שלכל הדעות ברכתה "מזונות" [דהיינו שמתקיימים בה כל שלושת התנאים הנ"ל], כמו "באקלווע", שעשויה ככיס ממולא באגוזים ושקדים, והעיסה מתוקה, ונכססת בשיניים, רשאי לברך עליה בתוך הסעודה.
 
האוכל עוגת 'טורט' שרובה תערובת סוכר, ביצים, שמן, ומעט קמח, מברך עליה "מזונות" בסעודה, שכיון שאין רובה קמח, אינה בכלל ספק פת.
 
עצה טובה
הנמצא במקום שיודע שהרגילות להביא עוגה בתוך הסעודה, כנהוג בהרבה מבתי ישראל בסעודות שבת, ורוצה לצאת מכל הספקות, עצה טובה שיכוון מתחילה בעת שמברך "המוציא", שלא לפטור את העוגה שיאכל לאחר מכן, ואז רשאי יהיה לברך עליה "מזונות". וכיון שעושה כן מחמת הספק, שהרי אינו יודע אם לברך עליה "מזונות" בסעודה או לא, אין כאן חשש גורם לברכה שאינה צריכה.
 
נ.ב. כדאי מאוד לעיין בחוברת "הסעודה בהלכה ובאגדה", כדי להרחיב את הידיעות בהלכה במקרים כאלו וכיוצא בהם.

 

שאלה - #071217

כתוב את השאלה כאן:  פרסמו בעירנו שמזמינים זמר הלבוש בתלבושת חרדית לערב שירה בחנוכה. וכבר פרסם הרב בעבר שאסור להשתתף במקומות אלו, כי בעוונות הרבים ישבו שם גברים ונשים יחד בתערובת, כפי שמצוין במודעה "אפשרות למקומות בהפרדה", כלומר, שהישיבה תהיה בתערובת גברים ונשים, אך מי שירצה לשבת בהפרדה, יתנו לו את האפשרות. שאלתי, אני בתור שזכיתי לזכות את הרבים במסירת שיעורים, האם מוטלת עלי החובה ליידע את חבריי לבל ילכו למקומות אלו או שדי לי שאדאג שבני ביתי לא ישתתפו שם? (אילן סויסה הי"ו)

 תשובה: אף שכבר כתבנו בעבר על חומרת הענין, ותהילות לאל יתברך רבים קראו, והביעו את הזדהותם עם הדברים, כי לא ידעו עד כדי כך את חומרת הענין, וכמעט שהניסיון גבר עליהם, אך עקב הדברים שפרסמנו קיבלו את האמת ממי שאמרה, והתגברו על הניסיון, ואין ספק ששכרם גדול אצל השם יתברך. אך בכל זאת נחזור קצת על עיקרי הדברים כי דברי תורה צריכים חיזוק, וכבר אמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות, שנפשו של אדם מחמדתן.
 
אין ספק שעצם קיום ערבי שירה בתערובת גברים ונשים יחד, דבר זה חמור ביותר, והוא איסור נורא ואיום בהחלט. ובעוניי זיכני השם יתברך לשמוע את מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, בשיעוריו הרבים למעלה מ-30 שנה, והיה מתריע על זאת רבות, וב-20 שנה האחרונות התנגד אף שלא לקיים "ערבי שירה" אפילו בהפרדה, כי לצערנו הרב, רבו המכשולים הנגרמים מכך מחוץ לאולם, ולא התיר אלא לגברים בלבד, וכמו שאירגן ר' אליעזר שמחיוף הי"ו בזמנו בבנייני האומה, וכל האולם היו גברים בלבד. אבל בישיבה מעורבת ללא הפרדה, לא עלתה מחשבה כזו על דעתו כלל ועיקר. ואדרבה במקומות אלו, מגרים הם בעצמם את היצר הרע יותר ויותר.
 
ובאמת שכל אדם עם מעט לחלוחית של יראת שמים יכאב לו הדבר מאוד, היאך טועים ומחטיאים את הרבים, והלוא כל בוקר אנחנו מתפללים "ואל תביאני לידי ניסיון ולא לידי בזיון", והיאך יביאו את הגברים והנשים למקום אחד שברור שרואים אלו את אלו ונכשלים. וכל זה לבד ממה שברור שיבואו למקום כזה גם נשים ההולכות בפריצות נוראה בימי הקיץ החמים.
 
וכבר אמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא נז ע"ב. ילקוט שמעוני ישעיה תלט) על מי נאמר, "עוצם עיניו מראות ברע... מלך ביופיו תחזינה עיניך"? על זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה שמתגלה מעט מגופן. ואם יש לו דרך אחרת ללכת, ודוקא הוא עובר שם, הרי הוא "רשע" אף שעוצם את עיניו, כי לא היה לו להתקרב אלא להרחיק את עצמו מן העבירה (רשב"ם). וכל שכן כאן שמראש הוא יודע שכך מארגנים את הערב.
 
ואמרו לי החברים בשיעור, שבמקומות כאלו מצוי אף שפתאום קמות אלו שהן נשים שדעתן קלה ורוקדות. שומו שמים על זאת.
 
ואמרו חז"ל, בכל מה שניסה בלעם הרשע לקלל את ישראל לא הצליח, אך בדבר אחד הצליח, שנתן עצה לבלק לערב את בנות מואב עם ישראל, והם כבר יחטאו, וכיון שאלוהיהם של ישראל שונא זימה, הוא יענישם. וכן היה, כמו שנאמר (במדבר כה א): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב... וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". ה' יצילנו.
 
ולפלא, שישנם טוענים שמוכרחים לעשות כן בישיבה מעורבת, כי אם תהיה רק הפרדה, הציבור שאינו שומר תורה ומצוות, לא יבואו ולא יתמלא האולם. ולא הבנתי זאת, וכי מותר לחטוא ולהחטיא את הרבים כדי שציבור זה ישמעו שירים ופיוטים?!
 
אילו היינו שואלים את גדולי ישראל מרן רבנו עובדיה יוסף או את הגאון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שרוצים לעשות ערב שירה בישיבה מעורבת, כדי שיבואו גם הרחוקים מתורה ומצוות ויתמלא האולם, היעלה על הדעת שהיו מאשרים זאת?! וכי עֶרֶב זה הוא עֶרֶב של התעלות רוחנית של דברי תורה וקירוב לבבות עם הרב זמיר כהן או אחר, שאולי היה מקום לדון להקל שישבו ככה כדי לקרב אותם?!
 
אשר על כן, שומר נפשו ירחק ממקומות אלו, וכפי שנקרא בשבת בתורה: "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". ולא יבוש מפני הלועגים עליו, כי אמרו חז"ל (עדיות ז ע"ב): "מוטב שיקרא האדם שוטה כל ימיו, ואל יקרא רשע שעה אחת לפני המקום". ואמר הקב"ה, בנַי, שמעו לי, שאין אדם שומע לי - ומפסיד".
 
וברור שכל כוונתנו לשם שמים, וכפי שמרן זצוק"ל היה מנחה אותנו על פי המשנה במסכת אבות "הלל אומר... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", לקרבם באהבה וחיבה ושלום לתורה, אבל לא לקרב את התורה לבריות, דהיינו לפי דעתם של הבריות חס ושלום.
 
ואשרי אותם אנשים יראי שמים שיזכו לעמוד על המשמר "לבלתי היום שם ערוב", וידברו על ליבם של אותם אחראים, שלפחות יעשו הפרדה מליאה של גברים לבד ונשים לבד, וכגודל טרחתם כך גודל שכרם, ואין ספק שיזכו לבנים תלמידי חכמים, קדושים וטהורים, כי הדוגמא האישית שרואים הילדים את הוריהם כמה כואב להם על הפרצה הנוראה בחומת הצניעות, משפיעה על בניהם ואט אט הדברים יפעלו בהם. והשם יתברך יחיש לגאולינו גאולה שלימה בקרוב ממש, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אמן.
 

 

 

 

1  2  3  4  5   6

© 2009 to 2019   EMET9.org - All Rights Reserved |   Emet 9 אמת |  E9 © כל הזכויות שמורות | Privacy Policy 

החתימה של הקדוש ברוך הוא – הוא אמ"ת

אמת בגימטריה זה "9"

חובה לכל יהודי לקרוא חומש עם פירושים ולקיים את 613 מצוות וזה יוביל אותו לאמת!

"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי"

ארגון להפצת יהדות