תשובות מאת הרב דוד שלום נקי שליט"א 
לשאול את הרב שאלה לחץ כאן
 

1  2  3  4  5   6

 

 

שאלה - 170818#
שם השואל/ת דן
כתוב את השאלה כאן:

שלום כבוד הרב. יש איזה מוצר כמו עוגיות ובפנים מילוי של חרובים בחנות הטבע. ברכיבים כתוב מכיל רק 23% קמח חיטה. והשאר סוכר וסירופים למיניהם. האם לברך מזונות או שהכל? תודה רבה לרב.

 תשובה

מברכים מזונות, כי כל שיש מחמשת מיני דגן זה נחשב העיקר. וכמו כל עוגות טורט וכדו'.

שאלה - 12B0818#
שם השואל/ת חדוה
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב. 1) האם את העמידה שמנה עשרה אומרים בלחש או רק מזיזים את הפה בלי להשמיע?? הבנתי שעל פי הקבלה לא משמיעים לאזניים? אשמח להבהרה? האם זה בסדר לא לשמיע לאזניים שאני מתפללת לבד בבית על פי הקבלה??  2)שאני עושה הבדלה עם בעלי האם אני יכולה לומר גם את ברכת הבשמים לעצמי? או רק לענות אמן על הברכה שבעלי מברך? ככה להרוויח ברכה?? תודה לרב.

 
תשובה

1. פסק מרן בשלחן ערוך, המתפלל צריך שישמיע לאזניו בלחש, אבל לא ישמיע לאחרים. ואם אינו יכול לכוון כשמתפלל בלחש, אזי אם מתפלל לבדו, מותר לו להגביה את קולו, אבל אם מתפלל בציבור, אסור, שמא יפריע לציבור.
ואין צריך לחפש לעשות דברים על פי הקבלה, הלוואי שנקיים מה שאחנו צריכים ומוטל עלינו לפי השלחן ערוך.

2. הבעל מברך על הבשמים וכולם יוצאים ידי חובה. ואדרבה צריך ככה לעשות, ובזה מרוויחים מעלת "ברוב עם הדרת מלך", כשכולם יוצאים ידי חובה מאחד. וגם זה נחשב לכולם שהרוויחו את הברכה, כי "שומע כעונה", דהיינו שהשומע הוא כאילו ברך בעצמו, ואף מצטרף לו לחשבון מאה ברכות.

עצה טובה היית מציע לכם, ללמוד בכל יום כמה דקות בחוברות "בהלכה ובאגדה" ושם יתבארו לכם הרבה הלכות ופרטים, ולא תתבלבלו בשאלות למיניהם. כי אין סוף לשאלות מסוג כזה. בהצלחה. 

 

שאלה - 120818#
שם השואל/ת דוד
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב. האם צריך לעשר מכסף שמקבלים משכירות ? השכרתי את הדירה שלי ורציתי לדעת אם צריך לעשר מכסף של השכירות? תודה

 תשובה

דירה שאדם משכיר בשביל רווח, הרי זה כמו כל עסק שיש לאדם למטרת רווח, שצריך לתת מעשר רק מהרווח, על כן, אם התקלקל צינור בדירה, והוא אמור בתור בעל הבית לתקן, וכן כל מיני תקלות שלא קשורות לשוכר, ומוטלות על המשכיר, הרי שהוא מוריד את ההפסד, דהיינו את הכסף ששילם עבור התיקון, ומהכסף שנשאר רווח נותן מעשר.

ומכאן למדנו לאדם שיש לו חנות, ולצרכי החנות הוא צריך לנסוע ממקום למקום להביא סחורה וכיוצא בזה, אזי מכל הרווח שקיבל באותו חודש, הוא מוריד את הדלק, ואת שאר כל ההוצאות שימוציא עבור החנות כחשמל, ארנונה וכו', ורק מה שנשאר לו רווח נקי, מזה הוא נותן מעשר.

 

שאלה - 070818#
שם השואל/ת ד.
כתוב את השאלה כאן: שלום לכבוד הרב. עוד מעט מגיע סליחות. אני בדרך כלל עושה את זה בחצות הלילה כי יש איזה חזן שאני ואשתי אוהבים. אבל איך אני אמור לומר תיקון חצות וגם לומר סליחות וקריאת שמע על המיטה. אשמח אם הרב יאמר לי את הסדר הנכון לעשות את הדברים הללו בזמן סליחות. אגב לציין שאני מעדיף לומר סליחות בחצות הלילה בגלל החזן. תודה

 תשובה

יש מעלה כאשר מתחברים לחזן מסויים שתפילתו יוצאת מן הלב ומעוררת את האדם לתשובה, וכמובן שהוא ירא שמים. כי אם רק קולו  ערב אבל אינו ירא שמים, אין בזה ולא כלום. על כן תקרא קריאת שמע ללא ברכת המפיל קודם הסליחות. ובסיום הסליחות תאמר תיקון חצות. ואם קשה לך, אזי בשעה שהציבור אומרים אליך ה', לקראת סוף הסליחות, תאמר תיקון חצות. וקודם השינה תברך ברכת המפיל. 

שאלה - 050718#
שם השואל/ת ד.
כתוב את השאלה כאן: לכבוד הרב נקי שליט"א.  מה מעלת הצדקה הכי טובה לתת?

 תשובה

מבואר בבית יוסף (יורה דעה סימן רמט סט"ז) שאף שמצות צדקה לעניים גדולה מאוד, ויש בה כמה וכמה מעלות אחת יותר מחברתה, בכל זאת מצות צדקה לבניית בית הכנסת, גדולה יותר מנתינת צדקה לעניים. ורק אם העניים חולים, הם קודמים לבניית בית הכנסת. ומכל מקום למעלה מכל, היא הצדקה לזכות בה את אחרים לתורה. והגע עצמך, היכן המעלה גדולה יותר אם לא אצל אחינו התועים מדרך האמת, שלא זכו עדין להבין ולהשכיל את דרך השם, ובא אדם ונותן להם חומר בשפה נעימה וקלה, למען יוכלו למצוא את עצמם אט אט בקיום עוד מצוה ועוד מצוה, ועל העושים כן נאמר (דניאל יב ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד". וכן מפורש בזוהר הקדוש (פרשת תרומה קכט ע"א), שמעלת מזכה הרבים פי כמה וכמה גדולה מהנותן צדקה לעניים.

 

ורבנו המאירי (מסכת אבות פרק ה) פירש, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי הקב"ה גומלו חסד בכך שלא יהיו הם שזיכה אותם בגן עדן, והוא בגיהנם, וכמו שנאמר (תהלים טז י): "כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת". ומה הענין שיהיה החסיד רואה שחת [גיהנם], הלא הוא חסיד? אלא מאחר שהוא חסיד, שאין לך חסידות בעולם כמו המזכה את הרבים, אין הקב"ה מניחו לעשות עבירה שיראה מתוכה שחת, כי אין ראוי לירד לגיהנם מי שזכות הרבים תלוי בו. הוא שאמר: משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, וכן בדין מאחר שהוא סיבתם. ע"כ

 

לאחר אריכות ימים ושנים שאדם מגיע לעולם האמת, אומרים לו כל אלו אלפי משפחות ויותר, שמרו שבת והלכו למקוה וחזרו בתשובה בזכותך, והוא ישאל את המלאכים וכי אני הייתי מחזיר אנשים בתשובה, אני לא הרב זמיר ולא הרב יגאל כהן ולא הרב גלזר ולא אחד שיודע להעביר שיעורים והרצאות וכנסים, אבל יאמרו לו בגלל שאתה תרמת וחיזקת את המפעל הגדול הזה אפיקי מים לזכות את הרבים בעשרות אלפי חוברות, בזכותך הם שמרו תורה ומצוות, הם והילדים שלהם וכל משפחתם, כל אלו הם הבנים הרוחניים שלך, כל אלו הילדים שלך, אתה ילדת אותם, הזכויות שלהם מגינים עליך והכל ניקף לזכותך. מחלקכם יהיה חלקנו.

שאלה - 280618#
שם השואל/ת שי
כתוב את השאלה כאן: לכבוד הרב נקי שליט"א.  אשמח אם תוכל להבהיר את הנושא של הפאות. איזה גודל אורך הפאות צריכים להיות על פי הרב עובדיה יוסף ז"ל??? עד כמה צריך להשאיר?  תודה רבה מראש

 תשובה

כתב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פי"ב ה"ו): ופאה זו שמניחים בצדעיים... מותר ללקט הפאות במספריים, לא נאסר אלא השחתה בתער. ע"כ. וכן נהג הרמב"ם בעצמו לגלח פאות הראש לגמרי, וכמו שכתב בשו"ת הרמב"ם (סימן רמד): ומותר לו לגלח הפאות כולן במספריים, וכך עושים אנחנו תמיד, רוצה לומר נגלח פאתי הראש במספריים, לפי שלא נאסר אלא השחתה של תער, ולא נצטווינו לגדל הצדעיים כמו שחושב ההמון, ... ולפיכך אינו חייב לגדלן, אלא אסורה עליו ההשחתה לבד. ע"כ. ומרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קפא סעי' ב, ג) כתב: בין שגילח הפאות בלבד, בין שגילח כל הראש עם הפאות, חייב. ואינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספריים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם. ע"כ. ומבואר שמעיקר הדין פסק מרן להקל כהרמב"ם, רק שיש לחוש למחמירים. על כן בודאי שיש להיזהר בזה לכתחילה לשייר מעט, אבל אין חובה להוכיח את האב על זה. גם במשנה ברורה (סימן רנא ס"ב בביאור הלכה, ד"ה אפילו) כתב, ובעוונות הרבים מצוי שמעבירים את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירים כלל ויש בזה חשש דאורייתא, והיה להם לשייר על כל פנים קצת מן הקצת. עי"ש.  וישייר לפחות עד העצם הקטנה הבולטת מול האוזן.

שאלה - 290618#
שם השואל/ת דוד
כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב. האם מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל כגון לארה"ב וכו' למטרת נופש/טיול עם הילדים ? מה ההלכה אומרת בקשר לצאת מארץ ישראל לטיול (בלי קברי צקידים)? אשמח לתשובה. השם יברך! תודה רבה

 תשובה

לכתחילה אין לצאת לנופש לחו"ל, כי יש איסור יציאה לחו"ל. ורק התירו לקברי צדיקים,כי זה נקרא צורך מצוה או לכיבוד אב ואם וכדומה. וברוך השם לא חסר מקומות בארץ שאפש רלטייל בהם, וכל שכן שלא טוב לצאת עם הילדים שכמה קשה היום הנושא של שמירת העיניים בארץ וכ"ש בחו"ל.

ומה שיש רבנים גדולים נוסעים, פעמים שאינם יכולים לנפו בארץ מחמת הלחץ והדוחק שיש להם במציאות היומיומית וחייבים הם להתנתק מכל האיזור. מה גם שפעמים רבות הם גם מזכים את הרבים שם בשיעורי תורה.

 

שאלה - 190618#
שם השואל/ת יהונתן חן
כתוב את השאלה כאן: שלום הרב, האם מותר למזוג חמין על צלחת שיש בה סלט ירקות שאינו מבושל?

תשובה:

מאחר ולא מוזגים את החמין ישירות מהסיר על הירקות, אלא לוקחים את החמין במצקת ונותנים בצלחת, הרי שהמצקת היא כלי שני, וכלי שני לא מבשל ולכן מותר לתת על הירקות.

 

שאלה - 100618#
שם השואל/ת יהונתן חן
כתוב את השאלה כאן: שלום הרב? מה הדין אם שמים סיר דגים עם רוטב (שהרוב דגים) בשבת על הפלטה ומוזגים דגים מהפלטה ואחרי שמזגו כמה דגים, נשאר רוטב יותר מדגים. האם במקרה כזה צריך להוריד את הסיר מהפלטה? יישר כח!


תשובה:

אין צורך להסיר את הסיר, כי הנחת אותו בהיתר, ומה שנעשה אחר כך הוא ממילא.

שאלה - #270518

שם השואל/ת  שאול ש

שאלה?  כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב!  האם מותר לצייר ולתלות תמונות שמן של רבנים? והאם מותר לקנות תמונות של רבנים ולתלות בבית ? כגון הרב עובדיה ז"ל??? תודה מראש.


תשובה:

אין שום בעיה לצייר ולתלות תמונות של גדולי ישראל, ואדרבה והיו עיניך רואות את מוריך.

 

שאלה - #270518

שם השואל/ת  משה

שאלה? . שלום כבוד הרב.  כמה זה בדיוק אמה ?  ואיפה בדיוק משאירים מקום של אמה על אמה ללא סיד וללא טפט זכר לחורבן? תודה רבה


תשובה:

כדאי לעיין בחוברת "ארבע תעניות בהלכה ובאגדה".

 

אמה על אמה

כאשר בונה את ביתו וטח אותו בטיט וסד בסיד, ישייר מקום אמה על אמה [48 ס"מ X 48 ס"מ] בלי סיד כנגד הפתח, כדי שיראהו תמיד כשנכנס ויוצא ויזכור את החורבן ויצטער עליו. (סימן תקס ס"א, כף החיים סק"ז. תכט)

 

צביעת המקום - אין לצבוע את מקום האמה על אמה אפילו בצבע שחור, וכל שכן שלא יכתוב עליו "זכר לחורבן", וכמו כן לא יתלה תמונה של הכותל המערבי וכיוצא, שכל זה שחוק והיתול מתקנת חז"ל. (תכט)

 

טפטים - גם המכסה את ביתו בטפטים, צריך לשייר אמה על אמה ללא טפט. (תל)

 

בית מוכן - הקונה בית מוכן שטחו אותו בסיד או צבעו אותו, אינו חייב לקלוף את הסיד או את הצבע שבקיר. (סימן תקס ס"א. תכט)

 

סיד עם חול - אם מערבים חול בסיד, אין צריך לשייר אמה על אמה, מפני שהחול מכהה לבנוניתו. על כן, בזמנינו שטחים את הבתים בסיד שמעורב בו חול, אין צריך לשייר אמה על אמה. וכתב בספר ערוך השלחן שמכאן סמך למנהג רוב ישראל, שאין משיירים אמה על אמה בבתים. (מסכת בבא בתרא ס ע"ב. וכן פסקו הרמב"ם, הר"ן, הריטב"א, נימוקי יוסף, המאירי, בית יוסף ועוד. תל)

 

בית הכנסת - גם כשבונים בנין של מצוה כבית הכנסת ובית המדרש צריכים לשייר אמה על אמה. ואדרבה במקומות אלו החיוב גדול יותר, כי בני אדם רבים רגילים לבוא שם תמיד, ויראוהו בכניסתם וביציאתם ויזכרו החורבן. (מהר"ם מרוטנבורג. תל)

 

 

שאלה - #230518

שאלה? כאשר רוצים לתרום סידורים או ספרי תהלים וחומשים לעילוי נשמה, האם ראוי ונכון להדביק את תמונת הנפטר או הנפטרת בספרים, כפי שראינו בכמה וכמה משפחות שעשו כן, או שאין זה נכון על פי ההלכה והנהגת רוח התורה? (חיים אזולאי הי"ו)


תשובה:

 הנה בהשקפה ראשונה היה נראה כי לכאורה אין כל מניעה הלכתית לתת את תמונת הנפטר בסידור, תהלים וכיוצא בזה.
 
אך לאחר ההתבוננות, נראה כי מאחר ואין גם ענין ומעלה בזה, וברור שאין שום עילוי נשמה בנתינת התמונה בסידור, אין צורך לחדש הנהגות חדשות שגדולי ישראל לא הנהיגום לעם ישראל. וזאת לבד ממה שפעמים גם תמונת הנפטר מפריעה למתפלל בסידור, ובמקום שראשו ורובו יהיה שקוע בתפילה עצמה, הוא מסתכל על התמונה.
 
אך בכל זאת, אם כל כך חשקה נפשם של בני המשפחה לתת את תמונת הנפטר בסידור דוקא, מותר ליתנה בסידור, ובלבד שהמנוח היה אדם ירא שמים שומר תורה ומצוות. אבל אם הוא לא היה שומר תורה ומצוות, ונותנים את תמונתו כשהוא בלי כיפה וכיוצא בזה, הרי במקום מה שהצטוו הבנים לכבד את אביהם המת, הרי הם מבזים אותו, שכולם רואים שמת זה לא הלך בדרך השם ולא שמר תורה ומצוות, ולא רק שאין זה מוסיף לו שום עילוי נשמה, אדרבה אולי נגרם לו להיפך, בזה שמפרסמים אותו בגנותו, הן הן עוונותיו.
 
ומעשה שראיתי בסידור מסוים שנתנו בו את תמונת אביהם הנפטר כשהוא מעוטר בטלית ותפילין, אך התפילין היו על מצחו ממש, והלוא אין לך בזיון גדול מזה, וללעג וקלס יחשב, שנראה בעליל שאדם זה לא היה מניח תפילין כלל בחייו, ורק צילמוהו באיזו בר מצוה של אחד מנכדיו וכיוצא בזה, וכאותם מסכנים שאינם יודעים מהו תפילין, ומניחים אותם רק משבעת ימי אבלות לשבעת ימי אבלות, בר מינן, ורואים היאך התפילין שלהם מונחות שלא במקומם, ובמקום לקיים מה שציותה התורה "והיו לטוטפות בין עיניך", הרי הם מקיימים "והיו לטוטפות בין אוזניך".
 
נמצא אפוא שתחת אשר הצטוו הבנים להזכיר את אביהם המנוח לטובה, וכמו שאומרים "זכרונו לברכה", הרי שמזכירים אותו לרעה, ומקטרגים עליו בתמידות, ונעשה הדבר לאות ותזכורת, שלא היה אביהם מניח תפילין, ומן הסתם בוודאי, מי שלא היה מניח תפילין, גם לא היה שומר את שאר המצוות.
 
ואל תקשה עלי, אם אין שום ענין לתת את תמונת הנפטר אפילו של אדם ירא שמים, אם כן מדוע ישנן תמונות של רבנים הנתונים בסידורים מסוימים, כמו תמונתו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל הנמצאת בהרבה סידורים וספרי תהלים, וכן תמונתו של המקובל האלהי רבי יצחק כדורי זצוק"ל? התשובה לדבר, כי שמה ישנה מעלה בפני עצמה לראות את גדולי ישראל, כי הדבר משפיע על הרואה ללמוד מדרכיהם ומעשיהם, היאך זכו להגיע לדרגות כה גבוהות ועצומות. ואין לזה שום קשר לעילוי נשמה. וכן נהגו רבים ובפרט אצל אחינו האשכנזים לחלק בקריאת תהלים בשבת לילדים, תמונה של רב גדול, יחד עם ממתק וכיוצא בזה, לקיים מה שנאמר (ישעיה ל כ): "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ".
 
ובענין הזה מובא בתלמוד ירושלמי מעשה על רבי יהודה הנשיא שחיתן את בנו רבי שמעון, והיו המסובים מוחאים כפיים לאחורי ידיהם [בשינוי] בשבת. עבר משם רבי מאיר בעל הנס ושמע שמוחאים כפיים, אמר: "רבותינו, הותרה השבת?!" [כי לדעתו אסור אפילו בשינוי]. שמע רבי יהודה את קולו, ואמר, מי הוא זה שבא לרדותנו בתוך ביתנו?! שמע רבי מאיר את קולו וברח מחוסר נעימות. רצו התלמידים אחר רבי מאיר להביאו, ומרוב שרץ מהר עף סודרו [צעיפו] מצווארו, ובתוך כך הצליח רבי יהודה לראות מהחלון את צווארו של רבי מאיר. אמר רבי יהודה, לא זכיתי לתורה אלא בזכות שראיתי את צווארו של רבי מאיר מאחוריו.
 
ובאר רבנו הרדב"ז, כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה ממנו, מתעוררת נפשו אל הכוונה השלימה ונחה עליו רוח השם, וכל שכן בהיותו מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו שפע קדוש, וכמו שנאמר: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ". ע"כ. מכאן ילמד האדם על גודל מעלת ההסתכלות בצדיקים, ועל ההפסד שיש בהסתכלות ברשעים.
 
אמור מעתה, בנפטר זה שלא הלך בדרך השם, וכי שייך לומר שאז מתעוררת נפשו אל הכוונה השלימה ונחה עליו רוח השם, איזה רוח השם תנוח עליו, כאשר לא הלך בדרך השם.
 
והנה עד כה דברנו לענין תמונת הנפטר, אבל לענין תמונת הנפטרת, הנה הדבר ברור שאסור לתת את תמונתה בסידור וכיוצא בזה, אף אם היתה אשה כשרה ויראת שמים ומקפידה על כל המצוות כולן קלה כבחמורה, וכי ראוי להסתכל על אשה צנועה אפילו שנפטרה, בעת שהדבר יכול חס ושלום להביא את האדם לידי הרהורים רעים ומחשבות לא טובות?!
 
וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, אם לא היתה האשה בעלת יראת שמים, ולא היתה הולכת בצניעות, וללא כיסוי ראש, שכידוע שחיוב כיסוי הראש לאשה נשואה, הוא מן התורה. ואשה נשואה שחלילה יוצאת החוצה בשיער מגולה - עוברת איסור מן התורה. והלא, אותו בורא העולם שאמר בתורה שאסור לאכול חמץ בפסח, ואסור לאכול ביום הכיפורים, הוא גם אמר שאסור לאשה לצאת לחוץ בגילוי ראש. ולעומת זאת, אשה המכסה את ראשה, מקיימת מצוה מן התורה בכל רגע, כמו מצות ציצית ותפילין אצל האיש, ואין קץ לשכרה על כך.
 
ועל כל פנים, נפטרת זו שלא שמעה בקול הקב"ה והלכה כל חייה בגילוי ראש, הרי אם יתנו את תמונתה, הרי היא לה "מנחת זיכרון מזכרת עוון", והיאך יהיו בסידורים אלו עילוי נשמה, כאשר מזכירים, מפרסמים, ומכריזים בחוצות את עוונותיה, היפך מה שרמזו חז"ל "אחרי מות - קדושים אמור", והפסוק צווח ואומר "אל תזכור לנו עוונות ראשונים".
 
על כן, שומר נפשו ירחק מכל הנהגה שכזו שאין בה עילוי נשמה ולא כלום, ועל זה רמזו דורשי רשומות: "עושה חדשות, בעל מלחמות", וכן רמזו "החדש אסור מן התורה", ואדרבה, מזקנים אתבונן, ועלינו להתבונן ולראות היאך נהגו גדולי ישראל, מורי דרכנו. וכידוע שמעשים אלו לא תמצא אותם אלא אצל ציבור שאינם הולכים כל כך בדרך השם. ושומע לנו ישכון בטח, והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.

 

שאלה - #190318

שם השואל/ת  עדינה

שאלה? שלום כבוד הרב יש לנו דירה בארץ ובחול...בפסח הדירה בארץ לא תהיה בשימוש. אנו לא נשאיר שם חמץ.  האם עדיין צריך למכור אותה? תודה רבה לכם!


תשובה:

מוכרים את החמץ ולא את הדירה, וצריך למכור את החמץ בכל מקום השייך לכם. ואם אתם עוזבים את הדירה בימים אלו [דהיינו 30 יום הסמוכים לפסח], צריך לעשות בדיקת חמץ בבית. ואם אתם כבר לא שם, יש למנות שליח.

 

שאלה - #180318

שם השואל/ת  רחמים

שאלה?

1. האם מותר לגבר לגזוז את הגבות שלו לשם אסתטיקה?
2. יש לי כיור מפלסטיק - איך אפשר להכשיר לפסח? 
3.  יש לי כיריים חשמליות קרמיות שלמעלה מזכוכית - איך אפשר להכשיר אותם לפסח?
תודה רבה לרב תזכו למצוות

תשובה:

1. מותר בעדינות.
2. ישטוף היטב עם חומרי ניקוי.
3. ינקה היטב בחומרי ניקוי.,

 

שאלה - #1103318

שם השואל/ת  דוד ל

שאלה? פסח

 שלום לרב נקי, רציתי לשאול בעניין פסח. האם "מרור" ו"חזרת" נחשב לחסה לעדות המזרח? ככה שמעתי

תשובה:

 נכון, זה חסה.

שאלה - #110318

שם השואל/ת חנה בת חוה

שאלה? חמין בשבת

 שלום כבוד הרב, ברצוני לשאול בקשר לסיר החמין של שבת. בדרך כלל אני משאירה אותו מהתחלת השבת על הפלטה חשמלית. לפעמים יש בו יותר מידי מיים. האם מותר לי להרים את הסיר לשפוח מיים מהסיר לכיור ואז להחזיר את הסיר לפלטה חזרה??? האם זה מותר?  תודה רבה. 

תשובה:

 אין לשפוך את המים, משום איסור בורר. אך אפשר לתת את הסיר על הפלאטה באמצע או לתת שמיכות כדי שיתאדו המים.

 

שאלה - #0408318

שאלה?  באחד משיעורי התורה שהשתתפתי בו לאחרונה, הבנתי שישנם חילוקי דעות, האם מותר להשתמש בכלי זכוכית של כל השנה בפסח. ברצוני לשאול, אני מבני ספרד, האם רשאי אני להשתמש בכלי זכוכית של כל השנה בפסח או לא? וכמו כן, רציתי לדעת היאך מכשירים לפסח, מיחם חשמלי של שבת, פלאטה, והשיש שבמטבח? (אורי סמג'ה הי"ו)
 

 
 
תשובה: 

אמרו חז"ל במסכת אבות דרבי נתן: "כלי זכוכית, אינם בולעים ואינם פולטים". ומאחר ואינם בולעים שום מאכל או משקה שנתנו בהם, על כן אינם צריכים שום הכשר לפסח, ואפילו אם נתנו בהם משקה חמץ חם או קר לזמן ממושך, מותר להשתמש בהם בפסח לאחר שטיפה והדחה היטב. על כן, בקבוקי זכוכית של בירה ששטפם והדיחם היטב היטב, רשאי לתת בהם יין לארבע כוסות בפסח. וכן פסק מרן רבנו יוסף קארו בשלחן ערוך (סימן תנא סעיף כו). והוא הדין לשאר ימות השנה שמותר להשתמש באותן כוסות וצלחות של זכוכית למאכלי בשר וגם למאכלי חלב, ואין צריך לייחד כלי זכוכית לבשר לבד ולחלב לבד. [כן דעת רוב הראשונים, ומהם: רבנו תם, הרשב"א, הרא"ש, הר"ן, המאירי, המרדכי, האשכול, הראבי"ה, המכתם, הרשב"ץ, רבנו ירוחם, אוהל מועד ועוד. וכן פסקו רבים מהאחרונים: הכנסת הגדולה, הפרי חדש, שלחן גבוה, שער המפקד, הפרי מגדים ועוד, והעידו שכן המנהג בארץ ישראל וגלילותיה.]

 

ומכל מקום, מנהג בני אשכנז להחמיר בכלי זכוכית שהשתמשו בהם בחמץ חם, שלא להשתמש בהם בפסח (הרמ"א סימן תנא סעיף כו). כי חוששים עדין שמא הזכוכית שלנו אינה כזכוכית של פעם, ובולעת היא את החמץ ופולטת. ואף אינם מכשירים אותם בהגעלה במים רותחים, כי חוששים שמא לא יגעילם היטב, מחשש שמא יתפוצצו הכלים. אולם, כלי זכוכית של דורלקס ופיירקס, שמשתמשים בהם לבישול על האש ממש, אף לבני אשכנז מותר להשתמש בהם בפסח, על ידי שיכשירום בהגעלה שלוש פעמים. אך כאמור לבני ספרד, אינם צריכים שום הכשר, ורשאים להדיחם היטב ולהשתמש בהם בפסח.

 

ודע כי אף הרמ"א לא החמיר בכלי זכוכית לבני אשכנז אלא דוקא בפסח, אבל בין בשר לחלב מודה לרוב ככל רבותינו הראשונים שמותר להשתמש בהם לבשר וחלב. [כך כתבו הכנסת הגדולה, מנחת יעקב, קהל יהודה, זרע אמת, מהר"ם מבריסק, מהר"י אשכנזי ועוד.] ובספר תשובות והנהגות לגאון רבי משה שטרנבוך כתב, שגם בליטא נהגו להקל בזה בין בשר לחלב.

 

והנה בשו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן קסח) שאל השואל, על מה סמכו רבים מבני אשכנז להקל בכלי זכוכית בבשר וחלב, מאחר ולא מצא לזה סמך בשום מקום? והשיב לו הרב, הלוא כתבו הפוסקים שאף המחמירים בכלי זכוכית, החמירו דווקא בפסח משום חומר האיסור של חמץ, שהתורה אסרה אותו ב"לא יראה ולא ימצא", ובעונש כרת לאוכלו ועוד, אבל בשאר איסורים שאינם חמורים כחמץ, לא חששו להחמיר גם בכלי זכוכית. ובסוף התשובה סיים בזו הלשון: "ושמעתי מגדול אחד בדורנו, שאשתו הרבנית רצתה להחמיר ולקחת כוסות של זכוכית לבשר לבד ולחלב לבד, ומחה בה ואמר לה, כך ראיתי בבית אמי הצדקנית שהיתה מקובלת מגאוני וצדיקי הדור הקודם, וכן ראיתי אצל שאר צדיקי הדור העבר, ואיני רוצה לשנות ממה שראיתי בבית אמי, ואל תיטוש תורת אמך". ע"כ. וכן הודיע מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בשיעורו הקבוע במוצאי שבת בלוויין, שכן נוהג הוא בביתו בין בפסח ובין בשאר ימות השנה להשתמש באותם כלי זכוכית כדעת מרן השולחן ערוך כל הפוסקים הנ"ל.

 

מיחם חשמלי - אם במשך השנה מקפידים שלא לחמם עליו דברי מאכל כלל, אין צריך הכשר, ורק ידיחהו היטב מבחוץ. אבל אם חיממו עליו אפילו פעם אחת פיתה או בורקס וכדומה, יגעיל את המכסה. אבל המיחם עצמו, מן הדין אין צריך הכשר. כיון שזה נותן טעם בר נותן טעם של היתר, כי החמץ נתן טעם במכסה, והמכסה במיחם בזמן שהחמץ היה עדין מותר. (פסקי משה קב. ועיין חזון עובדיה פסח עמוד קה)

 

פלטה של שבת - ינקה היטב את הפלטה מכל חשש חמץ דבוק, וישפוך עליה מים רותחים מכלי ראשון. ואולם אם ישנה רגילות לחמם חלות בשבת על הפלטה, יצפה אותה היטב היטב בנייר כסף באופן שלא יקרע, וישתמש בה בפסח.

 

שיש מטבח - ידיח וינקה את השיש היטב היטב בכל הפינות, וישפוך עליו מים רותחים מכלי ראשון. ואם יש חשש שיתקלקל מהמים הרותחים, די בשטיפה והדחה היטב במים קרים.

 

שאלה - #0404318

שאלה?  הניקיונות לפסח והעזרה לאשה/ אשתי היקרה טורחת מאוד מאוד בניקיונות הבית לפסח, וכבר שנים רבות שהיא מגיעה לליל הסדר באפיסת כוחות, האם הנהגתה נכונה עד כדי כך לעבוד ולקרצף כל זווית וכל פינה או לא? (אורי פינטו הי"ו)
 

 
 
תשובה: 

הן אמת שקודם הפסח יש לנקות את כל חדרי הבית ניקוי יסודי לבל ישאר שום חשש חמץ. וכן בכיסי הבגדים ובילקוטי בית הספר, בארונות המטבח, במקרר, ברכב, ובכל המקומות שאפשר שהכניסו שם חמץ במשך השנה. וכבר אמר רבנו האר"י ז"ל: "כל הנזהר ממשהו של חמץ בפסח, מבטח לו שלא יחטא כל השנה".

 

וכמו כן, יש להקפיד לנקות היטב את כיסי הבגדים, כי מאחר ופעמים נותן אדם בכיסו מאכלי חמץ, וכמבואר בגמרא על התנא הגדול רבי חייא שכשהיה הולך לשוק או לאיזו שמחה ורואה דבר מאכל מיוחד, היה שם בכיסו ומביא לאשתו. על כן, בודאי שיש לבדוק את כיסי הבגדים לבל ישארו שם פירורי חמץ.

 

ואולם, עלינו לדעת כי מצות הבדיקה היא מחמץ ולא מאבק, כי פעמים שהאשה טורחת מדאי מעבר לנדרש על פי ההלכה, ומתוך כך מגיעה לכעס ורגז וחוסר סבלנות כלפי בעלה וילדיה, ודבר זה הוא מכלי הנשק הגדולים ביותר של היצר הרע - להרוס את השלום, השלווה והשמחה בבית, ויוצא שכרה בהפסדה. לכך תקפיד בעיקר לנקות את הבית רק מחמץ, והכל ברוגע, בנחת ושלוה ובאהבה.

 

כבוד האשה

ועל הכל, ישים לב הבעל לחזק ולעודד ולסייע את אשתו שתחיה בעבודתה בניקיונות. וכבר כתב הרמב"ם: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה. ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז". עד כאן.

 

ועוד נפסק ברמב"ם ובשלחן ערוך: בעל שיש לו אפשרות כספית להביא לרעייתו עוזרת למלאכות הבית כניקיונות, כביסות, גיהוצים וכיוצא, ורעייתו חפצה שיביא לה עוזרת, חייב להביא לה עוזרת כפי ממונו, ודי שהיא תעשה רק חלק ממלאכות הבית.

 

ובמקרה שהאשה חלשה וקשה לה לעשות את מלאכות הבית, כגיהוץ, קיפול בגדים, שטיפת רצפה, ניקיון המקרר וארונות המטבח לפסח וכיוצא בהם, חובה על הבעל להביא עוזרת לאשתו, או שהוא עצמו יעשה עבודות אלו, שזה בכלל מצוות התורה 'ואהבת לרעך כמוך' ו'גמילות חסדים'. ואדרבה, עיקר עשיית החסד הוא עם אשתו שחייב לכבדה יותר מגופו, ואחר כך יעשה חסד עם שאר בני אדם. ולצערנו, ישנם שטועים בזה, ועוזרים רבות לבני אדם בחוץ, ובבית אינם שוטפים צלחת, והכל נופל על נשותיהם. ישמע חכם ויוסף לקח.

 

היחס למשרתים

ודע, שכאשר מביאים משרת או עוזרת לבית, יזהרו להתנהג ולדבר עמהם בכבוד ולא לביישם חלילה. ולהלן לשונו הזהב של הרמב"ם היאך צריכים להתנהג אפילו עם עבד גוי: "מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו. ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים, ומקדימים מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמם, הרי הוא אומר: "כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה". וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים, לעבדות מסרם הכתוב ולא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח ואמר (איוב לא יג): "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי. וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד, מָה אֲשִׁיבֶנּוּ. הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ, וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד". ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בגוים הערלים, אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וציום בחוקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל. וכן במידותיו של הקב"ה שציוונו להדמות בהם, הוא אומר "ורחמיו על כל מעשיו". וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו, שנאמר "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". עד כאן.

 

ומעתה צא ולמד קל וחומר, אם דברי הרמב"ם נאמרו על עבד גוי, על אחת כמה וכמה צריכים אנו להתייחס בכבוד כלפי יהודי או יהודיה המשרתים אותנו. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כל אחד כלפי אשתו עזרתו בחיים.

 

המכבד את הבריות

כתב הגאון החיד"א: "כפי מה שמתנהג האדם עם משרתיו ועם בני ביתו, כך מתנהגים עמו בשמים על פי מידותיו. ואם מתנהג עמהם באהבה וחבה, בנועם וברוך, כך יתנהגו עמו בשמים. אבל אם מתנהג עמהם בדרכים קשות, חס ושלום יתנהגו עמו כך". ודי במילים אלו כדי שישנה האדם את הנהגתו הלא טובה בבית, וינהג בדרכים ישרות, טובות ונוחות.

 

וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י, מעשה נורא שנתגלה לי בחזיון לילה באחד מעשירי עירנו שהיה תם וישר ונפטר, ולאחר חודש ימים ראיתי אותו בחלום שהיה לבוש בגדים נאים ושש ושמח. ושאלתי אותו על מה זכה לכל הכבוד הזה, ואמר לי שזכה לחיי העולם הבא על אשר לא השתעבד במשרתיו באכזריות ובקושי, כי אם ברחמנות שלא היה מכביד עולו עליהם, ויהי חלום. ושוב חקרתי בדבר וידעתי נאמנה שכך היתה מדתו הטובה, שלא לצער למשרתים שלו בשום שרות כבד, ולרחם עליהם בכל מה שאפשר, אשריו ואשרי חלקו. עד כאן.

 

ובאמת שהרב עצמו היה נאה דורש ונאה מקיים, כפי שהעיד עליו בנו הגאון רבי אברהם פלאג'י: "מתוק לפיות עם כל אדם, ולמשרתות בשעת אכילתם, מי הוא מבני הבית שיוכל לבקש אפילו כלי מים לשתות או קערה או מזלג מהמשרתת כשהיא יושבת לאכול. גם לא היה מניח לנו לעורר למשרתות בבוקר אפילו שהאיר היום, כי הן עייפות ויגעות, ושם ינוחו יגיעי כח עוד מעט".  אשרי אדם הלוקח את הדברים לתשומת לבו ומייסמם.

 

שאלה - #04022318

שאלה?  האם חובה לאכול מצות שמורה בכל הפסח? פעם השתתפתי בשיעור תורה של רב אחד, והוא אמר שחובה לאכול בכל ימי הפסח אך ורק "מצה שמורה", וכך נהגתי כמה שנים בביתי. והנה לאחרונה השתתפתי בשיעור תורה של תלמיד חכם שאמר בשיעורו שאין זה נכון להלכה, ואפשר לאכול מצה רגילה שאינה שמורה. רציתי לשאול את הרב, מה ההלכה באמת. ובהיות ואני יודע שהרב מתלמידי מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזכה לשמוע ממנו שיעורי תורה רבים במשך למעלה משלושים שנה, יאמר לי בבקשה מהי דעתו של מרן זצוק"ל בענין מצה שמורה לכל ימי הפסח? (אפרים בוגנים הי"ו)
 

 
 
תשובה: 

ראשית, יש להבהיר שיש חילוק בין מצות חובה [4 כזיתים] שאוכלים בליל הסדר הנקראות "מצות מצוה", לבין שאר המצות שאוכלים בשאר ימי הפסח.

 

ובכן, המצות של ליל הסדר, טוב ונכון להשתדל שתהיינה ממצות "שמורה" משעת קצירה, ושתעשינה בעבודת יד בכוונה "לשם מצת מצוה". ובשעת הדחק, שלא השיג מצה שמורה עבודת יד, יוצא ידי חובה במצות מכונה רגילות שאינן שמורות. אולם, במצות שאוכלים במשך ימי החג, רשאי לאכול לכתחילה את מצות המכונה המצויות כיום שאינן שמורות משעת קצירה. והמלמד ברבים שצריכים לאכול בכל ימי הפסח רק מצות שמורה, הרי זו הוראה שהיא נגד התלמוד וכל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים, ועתיד ליתן את הדין על שמורה הלכה שאינה נכונה, וכדלהלן.

 

והנה אחר שהאריך מרן הבית יוסף (סימן תנג) בדעות הפוסקים בענין מצה שמורה, סיים בלשון זו: "וכל מה שאמרו שצריך שימור, הוא דוקא במצה של מצוה, אבל שאר מצה שאדם אוכל בפסח, לא צריך שימור לשם מצה כלל". ע"כ. וכן כתב הר"ן: שכל השימור הוא דוקא במצה של מצוה, אבל שאר מצה שאדם אוכל בפסח לא צריך שימור לשם מצה כלל, אלא שידע בוודאי שלא בא לידי חימוץ. וכן משמע מדין בצקות של גויים שמותרים באכילה בפסח, רק שאינו יוצא בהם ידי חובת מצת מצוה, כיון שלא נעשו לשם מצוה, כן דעת הרי"ף, המגיד משנה, הרא"ש, הטור ועוד.

 

וזו לשון מרן בשולחן ערוך (ס"ד): החיטים שעושים בהן 'מצת מצוה', טוב לשמרן שלא יפלו עליהן מים משעת קצירה, ולפחות משעת טחינה, ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק. ע"כ. וכתב הבאר היטב: "משמע דוקא מצת מצוה צריך שימור, אבל שאר מצות אין צריך שימור כלל, ומותר לקחת קמח מהשוק אפילו בלא דוחק, ואפילו שימור של לישה ואפיה לא צריך, כמבואר בש"ס ובפוסקים. מיהו כל זה מן הדין, אכן ישראל קדושים נהגו לעשות שימור בכל המצות משעת טחינה ולפחות משעת לישה". ובשערי תשובה כתב, "יש נוהגים שכל המצה שאוכל בפסח תהיה שמורה משעת קצירה, ואין בזה לא משום יוהרה, ולא משום מחלוקת, ולא משום לא תתגודדו". ואמנם בפרי חדש כתב: הנוהג לאכול מצה כל הפסח משעת קצירה, דבר מיותר הוא עושה. ואם התחרט ורוצה לאכול ממצה שאינה שמורה משעת קצירה בכל ימי הפסח חוץ מלילה הראשונה, אין צריך התרה. ע"כ. ואמנם להלכה צריך התרה, אך אם עשה התרה בערב ראש השנה, אינו חייב לעשות התרה על מנהגו זה.

 

ודע שאפילו בליל הסדר רבו הפוסקים שכתבו שמצה שמורה היא להידור בלבד, וכמו שכתב המאירי שאין סרך חובה לעשות שימור לשם מצוה משעת קצירה, וזו רק למצוה מן המבחר. וכתב הנודע ביהודה, "ומנהגן של ישראל בכל פולין ואשכנז שלא לחשוש לאכול שמורה משעת קצירה אפילו בלילה הראשון אלא המהדרים מן המהדרים, וכן דעת הרמב"ם והרא"ש והרבה גדולים מקילים, ובדרבנן שומעים להקל". וכן מבואר מלשון מרן השלחן ערוך (סימן תעז ס"ב) שכתב: "במקום שנהגו" לעשות שימור למצת מצוה משעת קצירה.

 

ואמנם, היום ברוך השם מצויות בשפע מצות שמורות, וכולם נזהרים בליל הסדר לכתחילה לאכול "מצות מצוה" שמורה עבודת יד.

 

על כן, ברור הדבר שלבד ממצות המצוה של הלילה הראשון, רשאי כל אדם לכתחילה לאכול ממצות מכונה הרגילות ללא חשש כלל ועקר, ואין בזה שום זלזול במצוה, ושום חשש כלל ועיקר.

 

ובאמת כי עד לפני כ-15 שנה, לא היו מצויות בכלל מצות מכונה שמורות, והיו מוכרים אותן באריזות קטנות של ק"ג 1 בלבד, ורוב ככל הציבור ובני התורה אכלו מצות מכונה לא שמורות. צא וראה מה שסיפרו בגמרא על התנאים רבי אלעזר בן שמוע ורבי צדוק שאכלו משהו חוץ לסוכה. וכתב הר"ן: מעשה זה בא ללמדנו שאם רצה תלמיד חכם שלא להחמיר על עצמו בכך, רשאי, ואינו נחשב כמי שלא מדקדק במצוות.

 

לסיכום: הרוצה להחמיר לעצמו בלבד ולאכול מצות שמורה כל ימי החג, רשאי וקדוש יאמר לו, אבל ללמד ברבים שצריכים לאכול בכל ימי הפסח רק מצות שמורה, הרי זו הוראה שהיא נגד התלמוד וכל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים.

 

וכבר כתב מרן החיד"א: "אף שכל אחד מחמיר לעצמו בהלכות הפסח כאשר תאווה נפשו, את צנועים חכמה להחמיר בביתו ובחומותיו. וכל מה שיוכל, יתחמק מלגלות מסתוריו לבני אדם. ואם הגיע להוראה, יורה על פי הדין דוקא". וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י: המחמיר לאחרים נגד פסק מרן, ענוש יענש בידי שמים, שמאבד ממונם של ישראל.

 

ולפני כ-40 שנה, היו שהוציאו שם רע על "מצות יהודה" בירושלים שהם מצות מכונה לא שמורות, והלכו לבקר שם מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל יחד עם עמיתו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, וכשיצאו מהמאפיה שיבחו ופרסמו ברבים שהמצות מהודרות ללא חשש, וסתמו את פיות המקטרגים. וכן היה מנהגם של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל ועוד גדולי ישראל במשך עשרות שנים לאכל "מצות יהודה" המפורסמות אף שאינן "מצה שמורה".

 

 

 

1  2  3  4  5   6

ארגון להפצת יהדות

החתימה של הקדוש ברוך הוא – הוא אמ"ת אמת בגימטריה זה "9"

חובה לכל יהודי לקרוא חומש עם פירושים ולקיים את 613 מצוות וזה יוביל אותו לאמת!

"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי"

© 2009 to 2020   EMET9.org - All Rights Reserved |   Emet 9 אמת |  E9 © כל הזכויות שמורות | Privacy Policy